מנת ריזוטו שחור וצדפות סקלופ במסעדת הרברט סמואל
החוש האהוב עלי ביותר הוא חוש הראיה והוא גם מתקשר ישירות לאוכל שאני אוהב. רבות נכתב על האסטטיקה החזותית של האוכל ועל העובדה ש"גם העין" אוכלת. אז מה קורה אם חוש הראיה יוצא אל מחוץ למשחק? לאחרונה אכלתי ארוחת ערב בת ארבע מנות בחושך מוחלט – אירוע שגרם לי לחשוב בין השאר גם על אוכל שחור.
רבים מכירים את המשחק של האכלת אדם שעיניו קשורות – משחק שזכה לייצוג קולנועי רומנטי בסרטים כמו "תשעה וחצי שבועות" ו"המטבח של מרתה". המטרה של המשחק היא לבחון עד כמה חוש הראיה ממלא תפקיד מרכזי בזיהוי טעמים ובהנאה ממזון. המשחק מהווה גם סימולציה של עולמם הקולינרי של העיוורים. בעבר הרחוק ניסיתי מספר פעמים לאכול בעיניים עצומות כדי לנסות לדמות את חווית האכילה של עיוורים, אבל מהר מאוד נשברתי.