מעיירת קראבי החלטתי להגיע ל-Hat Railay – חוף ראיילי. החלטתי נבעה מכך שקראתי שאפשר לטפס כאן וחלק מהצוקים נחשבים מאוד בתאילנד ובכל המזרח הרחוק. ב-Hat Railay יש גם חופים מדהימים, מערות מעניינות ועוד איזה אגם נסתר.
ממזח קטן בקראבי שילמתי רק 15 ₪ לסירת "זנב ארוך" (long tail boat) לשייט ל-Hat Railay. היה כיף נורא – אוויר בפנים מדי פעם איזה שפריץ שמקרר את הגוף, וכמובן נופים מדהימים.
(בדרך ל-Hat Railay)
אז…
איכשהו הגעתי לתאילנד. זה לא היה קשה במיוחד: עולים על רכבת, אח"כ מטוס ואח"כ עוד מטוס ונוחתים בבנגקוק. מבנגקוק סגרתי בָּמקום טיסה למחוז קראבי (Krabi), מחוז שנמצא מזרחה מפוקט ודרום מערבה מקו פאן גאן. אגב, בתאילנדית קו (koh) זה אי. על מונית משדה התעופה למרכז העיר שילמתי 10 ₪ – זול.
עשב לימון/למון גראס/לימונית ריחנית (Cymbopogon), הוא אחד מעשבי התבלין המומלצים לתה ולהרחקת יתושים מהחצר. זה כתוב כמעט בכל מקום בו מדובר על הרחקת יתושים באופן טבעי. הבעיה, כרגיל, היא שהיתושים לא קוראים כל כך טוב, או שהם מתעלמים מההמלצה.
קל מאד לגדל את עשב הלימון: עוקרים חוטר אחד עם שורשים ושותלים בעציץ. מהר מאד זה גדל ומתרבה. בשל קצב הגדילה הגבוה של שיחי הלמונגראס בגינתנו, חיפשתי מה לעשות עם כל העלים הירוקים שאני גוזם, חוץ מדְּשֹׁנֶת (compost) וחיפוי קרקע (mulch). מצאתי הדרכה על קליעת סלסילה:
https://colorful-crafts.com/2018/10/28/how-to-weave-a-simple-grass-basket/
אני אוהב דייסות ונזידים ובאופן כללי, אוכל במרקם ידידותי לתינוקות. זו אחת הסיבות שאני נמשך מאד לאוכל הודי. כשיש קדרה של דאל חריף וחם אני רוצה לעמוד מעל הסיר ו"לנגב". זה קל יותר כשיש צ'פאטי ביד. הלחם ההודי הזה, שאינו מכיל שמרים ומוכן על מחבת ברגע האחרון, תופס טוב את הנזיד ולא ממלא אותך כמו פיתה.
המתכונים שראיתי די דומים זה לזה ולזה שראיתי אצל רינה פושקרנה. כאן היא גם מספרת שאם בעלת הבית מכינה את זה מול האורחים, סימן שהיא אוהבת אותם. הבצק הזה גם מאד דומה לבהקרי שהכנו פה לא מזמן, רק עם מים קרים במקום חמים ובלי שמן. להמשיך לקרוא
נא להכיר, היביסקוס עב גביע (Roselle/Hibiscus sabdariffa) – זה לא ההיביסקוס עם הפרחים הענקיים בשלל צבעים (היביסקוס סיני), אלא זה עם הפרחים הקטנים שנראים כמו פרחי במיה (שניהם ממשפחת החלמיתיים, כמו גם חוטמית, כותנה וחוביזה) ושאחריהם גדל פרי בשרני שנראה גם הוא כמו פרח בצבע בורדו.
בחנויות תבלינים הוא נמכר בתור תה היביסקוס – עלים יבשים בצבע בורדו שצובעים את המים הרותחים. עד היום לא הצלחתי לגרום לעלי הכותרת המיובשים של הגביע לצבוע את המים – יש להם טעם חמצמץ והם יפים, שום דבר מעבר לזה. השיח יפה ומיוחד, אך חושדני שההוא של התה מעט שונה, עם גבעולים בצבע בורדו ועלים רחבים יותר. להמשיך לקרוא
