לעבודה בהייטק יש חסרונות. יש מי שטוען שאני עובדת בלי הפסקה ועושה שיחות בשעות פסיכיות (הוא טועה!), לפעמים המוצר שלי מתרסק לחתיכות, ללקוחות תמיד יש טענות ולפעמים נגמר החלב שקדים בטעם לוז במקרר של מכונת הקפה, אבל יש גם יתרונות. אחת ל-20 שנה בממוצע המנהל שלי מסתכל עלי במבט מתנצל ואומר שאולי לא תהיה ברירה ואני אצטרך לנסוע ליפן. הפעם האחרונה הייתה לפני כחודשיים ואת שאגות השמחה שמעו עד טוקיו. להמשיך לקרוא
הכרך השלישי של הארץ שלנו, שבועון לילדים ונוער, מתחיל בגליון 1, שיצא ב-24.9.52 תשי”ג ועלה 120 פרוטות. זוהי עליה של 45 פרוטות במחיר מאז הגליון הראשון בינואר 1951.
גליון מספר 1, 24.9.52
שמפניה בלתי שבירה, נקמת הסרטן, צפרדעים ונמלים
סבל הבחירה גם בדברים הכי פשוטים. איך מחליטים איזה תפו”א לקנות?
הביטוי הגרמני הזה – "סבל הבחירה" בתרגום חופשי – משקף את אחד ממאפייני החיים בגרמניה: במקרים רבים יש אלטרנטיבות רבות וקשה לבחור ביניהן. למשל, קנקן תה. כשבעלת הבית שלי גרה בברייטון היא חיפשה נואשות קנקן תה עם בסיס לנר. דווקא בארצם של שתייני התה לא נמצא דבר כזה. כשהיא עברה למינכן לא רק שכלי כזה נמצא בכל חנות לכלי בית, אלא שהיה קשה לבחור מהמבחר הגדול. דוגמה נוספת. יש בהמבורג שתי שכונות צמודות של הסצנה עם המון בתי קפה סימפטיים. קרה כבר מספר פעמים שהלכתי להסתובב שם ובסוף חזרתי לשתות קפה בבית בגלל שלא הצלחתי להחליט היכן לשבת. להמשיך לקרוא
הצמחונית חזרה מנסיעת עבודה מפתיעה ליפן (יתכן פוסט באופק) עם שלל מוצרי מזון מוזרים ומעניינים. אחד מהם היה תערובת תיבול Furikake לסלט ואורז שמכילה ווסאבי ואצות, שהתגלתה כטעימה מאד.
זה הולך ביחד? השכל שלכם אומר "לא הולך"? תתפלאו, זה לא הולך, זה רץ!
כמה ישראלים אתם מכירים שלא אוהבים טחינה? אח שלי למשל. איך אפשר לא לאהוב טחינה? הוא בדיוק כמו יוני משכונת חיים, רק הפוך – משוגע על חלווה, אבל כשאני מראה לו ממה זה עשוי: "איכס, טחינה!"
אני אוהב טחינה, אני. ואני אוהב להכניס דברים לטחינה שלי – תבלינים, צבעים, מרקמים. האינדיאנית הקטנה לא אוהבת את זה שאני אוהב את זה ובכל מקרה חשוד שואלת בטון מאיים שאינו משתמע לשני פנים "אבא… מה יש בטחינה??", מה שמוביל לתשובה מתחמקת שלי ולתגובה אינדיאניתית: "אפשר לא לשים את זה יותר בטחינה?"
