נעמי ויהודה החליטו להחליף את אדניות העץ שלהם באדניות עץ אחרות. לא יכולתי לשאת את המחשבה על האדניות המפורקות שוכבות מבוישות בערימה על המדרכה, מחכות למשאית הזבל שתאסוף אותן, לכן ביקשתי לקבל את לוחות העץ למטרות מיחזור. לא ידעתי מה אעשה בהן, אבל זו היתה הזדמנות לאגירת חומר גלם שימושי, פן יחסר. במשך כמה שנים כל מיני דברים שימושיים נבנו מהאדניות הללו ועדיין נשארו מעט לוחות-פן.
התחלתי בספסלים למרפסת. לסבא וסבתא שלי היו בפינת האוכל ספסלים שהחלק העליון שלהם נפתח ואפשר היה לאחסן בתוכם דברים. זה מצא חן בעיני עוד בתור ילד, אז בניתי שניים כאלה.
על הספה שלנו (בתמונה משמאל למעלה) אמרה הצמחונית שמותר לאינדיאניות לקפוץ עליה ולהשתגע וכשתגדלנה נחליף אותה במשהו עמיד יותר. האינדיאניות גדלו והפסיקו לקפץ בסלון עם רגליים מלוכלכות והגיע הזמן להחליף ספה, אז בניתי ספה מאדניות. חלק מהלוחות היו מעוותים וחלק עם כתמי מים מההשקיה רבת השנים, אבל התגברתי. ניסרתי, ליטשתי, הדבקתי, הברגתי וצבעתי. בצדדים בניתי מדפים לספרי בישול. תכננתי אותה ככה שאפשר יהיה להניח בצדדים כוסות שתיה ובובות. את המזרן הזמנו אחרי שהבסיס היה מוכן. הלוחות שמתחת למזרן הגיעו מבסיס מיטה שמישהו זרק.
(החתולה היתה מבסוטית שלוקח לי זמן)
כשהאוויר התמלא בקורונה והתחלנו לעבוד מהבית, נהנינו לצאת מדי פעם החוצה לשמש. בערך אז התחלתי לפזר פינות ישיבה בגינה. זה כסא נמוך פשוט שקל להעביר ממקום למקום, לפי מיקום הצל. גם הוא מאותן אדניות וגם אותו חתולת החצר שלנו מחבבת.
(מוך-מדי-מוך-מדי)
שרפרף דו-מדרגתי בסגנון עדות איקאה שמישהו זרק שוייף לחומרה ושתי המדרגות הבּלות הוחלפו בלוחות האדניות.
קצת אחרי הרמונט בגינה, החליפו הנ"לים גם את מיטות השיזוף. ידעתי שאכין מהן משהו ובסוף חיברתי אותן לספסל. הרגליים שלו עשויות מחלקי האדניות.
