באיחור אלגנטי לחג הגבינות אך ברוחו וברוח מבצעיו, החלטנו לבדוק מה אפשר לעשות עם הגבינה האיטלקית השמנה והרכה הזאת. אפשר אמנם למרוח על לחם, אבל עדיף להכין איתה מנות אחרונות. בתור בונוס הוספנו גם מדריך קצר לגילעון דובדבנים
כמו רבים מהסיפורים שעולים כאן, גם סיפורה הפרטי של המסקרפונה מתחיל בעיר הדרום גרמנית פרייבורג. בתקופת לימודי שם באמצע שנות ה-90 נסעתי פעם במכונית עם שני חברים לעיר הצרפתית פרפיניון. כדי לסייע לנו לעמוד בנסיעה של שמונה שעות בכל כיוון, נטלתי על עצמי את המשימה לארגן צידה לדרך. במהלך הקניות נתקלתי על מדפי הסופרמרקט בקופסא של גבינה לבנה איטלקית בעלת אחוזי שומן גבוהים מאוד. כמובן שצרפתי אותה בשמחה לקניות. בדרך, התחלנו להיות רעבים ולכן שלפתי לחם טוב ואת הגבינה והתחלתי למרוח. למרבה ההפתעה הגבינה היתה מתקתקה והזכירה יותר קרם מאשר גבינה לבנה. זאת היתה ההיתקלות הראשונה שלי במסקרפונה.
