א. ערב ב-Tosoni's, או איך יכולתי לסחוט מולטי מיליארדר

סיפורנו התרחש בביקורי האחרון בקריית רדמונד (Redmond), הלא היא מקום משכנה של הענקית מרדמונד, חברתו של הזגג הידוע מר ביל גייטס, Microsoft. רדמונד, היא אחת מערי הלוויה הפזורות סביב הכרך הגדול של מדינת וושינגטון – סיאטל. עיר חביבה לכל הדעות, ירוקה, גשומה, ליד הים, המאכלסת כחצי מיליון איש – רובם עובדי מיקרוסופט או בואינג. אך עליה נרחיב בפעם אחרת.

עובדי מיקרוסופט, אגב, מגיעים בעיקר מ-3 תפוצות עיקריות המצטרפות לילידים המקומיים – תפוצת הודו, תפוצת סין וכמובן הפזורה הישראלית.

 

איך יכולתי לסחוט מולטי מיליארדר

המלון בו שהיתי היה מלון דירות, במרחק דקות ספורות מהקמפוס המרכזי של החברה, זהו מלון נחמד המאוכלס לרב, איך לא, באזרחי מיקרוסופט המבקרים בעיר. באותו ערב קיצי גשום לפרקים (סיאטל…), תכננתי לצאת למסעדה קרובה שהומלצה לי ע"י ליאור, חברי לעבודה המרבה לפקוד את מסעדות האזור.

הדרך למסעדה עוברת דרך הרכב. בעודי מתקרב אליו, מברך על אותו קסם מופלא הגורם למנעולי הרכב להיפתח מרחוק, הבחנתי במכונית מרשימה החונה לידי, רד לינקולן אדומה!

RedLincoln

                    צילום: עממי

למה לסחוט, אתם שואלים? ובכן, לא עוברות 5 שניות, עוברות 15, ואני מתחיל בנסיעה לאחור, מבחין בדמות במראה – ברנש גדול ממדים ודל בשיער ראש. מזכיר לי מישהו. אה! זה ניים רינגס-א-בל! סטיב באלמר, הבוס הגדול, הראיס – אל לוקו!

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוסטריה, ארה"ב, ביקורת מסעדה, כתבת אורח | 9 תגובות

מסעדת סהרה

ביום שלישי האחרון, הוזמנו אשתי ואני למסעדת סהרה (מסעדה מזרחית) ע"י משרד יחסי הציבור של המסעדה. המסעדה ממוקמת בצומת נין ביציאה מהעיר עפולה לכיוון צפון על כביש 65. המסעדה שוכנת במבנה מרהיב שבנוי מלבנים ותוכננה ע"י אדריכל ממשפחת זועבי אשר מתגוררת בכפר נאעורה. המסעדה נפתחה בשנת 1999 ועד היום היא בבעלות משפחת זועבי. אני חייב לציין שהייתה בי סקפטיות מסוימת לגבי המסעדה מכל הבחינות – מבנה, אוכל, עיצוב ואוירה. אני גם חייב לציין שהופתעתי לטובה בכל התחומים שצוינו. כמו שאומר הפתגם באנגלית – "You can't judge a book by its cover". עד שפותחים את הספר ומתחילים לקרוא, בעצם אין לך מושג מה יש בפנים. אין ספק שאת הדלת למסעדה היה שווה לפתוח.

 P6200050

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, בשר | 7 תגובות

ברעצל – המדריך המצולם

בעקבות הפוסט של דני והמתכון של מריון, לַשתי, אפיתי וצילמתי:

IMG_3904

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוסטריה, בצק, גרמניה, ילדים, לחמים | עם התגים | 9 תגובות

המסע אחר בשר היען הקדוש

אני לא כל כך יודע איפה להתחיל. אולי בהתחלה, זה רעיון.

בתקופת הלימודים בצפון בשנים שבין 2000 ל- 2003 התחלנו לאכול בשר יען. שאלתי את עודד איך הגענו לבשר הזה כי לא כל כך זכרתי. מסתבר שרועי, חברנו לספסל הלימודים, הוא זה שהציג בפנינו את בשר היען לראשונה. אם קראתם חלק נכבד מהבלוג אולי הבנתם שברגע שאני מתחיל לאכול משהו ואוהב אותו, אני פשוט לא מפסיק. אחרי הפעם הראשונה שאכלתי בשר יען ממש לא יכולתי להפסיק. כל פעם שנסעתי לקנות בשר יען יצאתי מהחנות עם לפחות 5 ק"ג. בזמנו הייתה חנות קטנה של מזרע בצומת צמח, שם מכרו פילה וגם בשר טחון של יען. איך חגגתי, בעצם כולנו חגגנו. בשר היען באמת טעים ועסיסי. צבעו קצת יותר בהיר מבשר בקר וטעמו קצת יותר מתקתק. לא נעים לי להוסיף שהוא גם יותר בריא, כי לא זו הסיבה שאכלנו ממנו כמויות מסחריות. לבשר אחוזי שומן ממש נמוכים ועיקר הלקוחות בחנות היו אנשים שיש להם בעיות עם שומנים בדם. אני אפילו הייתי מוכן שיהיו לי שומנים בדם תמורת סבסוד משמעותי ואספקה רב שנתית של בשר יען. אם כבר מדברים על סבסוד, בשר היען נמכר במחיר נמוך משמעותית מבשר בקר וכמובן מכבש.

pic 018

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בשר, יען | עם התגים | 5 תגובות

העוגיות המלוחות של צביקה השכנה

כשהייתי ילד היו לנו שכנים טובים בשם הנרי וצביה. אנשים חביבים שופעי סימפטיה, שמשום מה התעקשתי לקרוא להם אַרני וצביקה. אמא שלי קיבלה מצביה מתכון לעוגיות גבינה מלוחות, שהפכו מיד לדיירות קבע בשיכון הצנצנות שלנו לעוגיות צעירות. חברים שמכירים את העוגיות האלה וקופצים מדי פעם לביקור יודעים לגשת קודם כל אל הצנצנת שלהן.

IMG_4927

התלונה הנפוצה ביותר על העוגיות האלה היא שהן מלוחות מדי. תלונה מעט פחות נפוצה ביותר היא שקשה להפסיק לאכול אותן.

טיפ חשוב שאח שלי גילה באחת הפעמים שאפה אותן – הן טעימות יותר כשתאריך התפוגה של הגבינה חלף לו זה מכבר. אני לא מכוון לזה, אבל כמעט תמיד אני קונה את הגבינה, שוכח ממנה ונזכר בה רק אחרי שהתאריך חלף הלך לו. עוד לא היו מקרי תמותה באוכלוסיה בעקבות כך, למקרה שתהיתם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גבינות, עוגיות | עם התגים | 6 תגובות