אני לא כל כך יודע איפה להתחיל. אולי בהתחלה, זה רעיון.
בתקופת הלימודים בצפון בשנים שבין 2000 ל- 2003 התחלנו לאכול בשר יען. שאלתי את עודד איך הגענו לבשר הזה כי לא כל כך זכרתי. מסתבר שרועי, חברנו לספסל הלימודים, הוא זה שהציג בפנינו את בשר היען לראשונה. אם קראתם חלק נכבד מהבלוג אולי הבנתם שברגע שאני מתחיל לאכול משהו ואוהב אותו, אני פשוט לא מפסיק. אחרי הפעם הראשונה שאכלתי בשר יען ממש לא יכולתי להפסיק. כל פעם שנסעתי לקנות בשר יען יצאתי מהחנות עם לפחות 5 ק"ג. בזמנו הייתה חנות קטנה של מזרע בצומת צמח, שם מכרו פילה וגם בשר טחון של יען. איך חגגתי, בעצם כולנו חגגנו. בשר היען באמת טעים ועסיסי. צבעו קצת יותר בהיר מבשר בקר וטעמו קצת יותר מתקתק. לא נעים לי להוסיף שהוא גם יותר בריא, כי לא זו הסיבה שאכלנו ממנו כמויות מסחריות. לבשר אחוזי שומן ממש נמוכים ועיקר הלקוחות בחנות היו אנשים שיש להם בעיות עם שומנים בדם. אני אפילו הייתי מוכן שיהיו לי שומנים בדם תמורת סבסוד משמעותי ואספקה רב שנתית של בשר יען. אם כבר מדברים על סבסוד, בשר היען נמכר במחיר נמוך משמעותית מבשר בקר וכמובן מכבש.
מי שזוכר הייתה תקופה קצרה שעבדתי במסעדה צרפתית בת"א (הייתם מאמינים שבאמת גרתי בת"א? אני עדיין מדחיק). אחת מהמנות העיקריות של המסעדה הייתה בשר יען. אחרי ניסיונות רבים של שכנוע שהגיעו גם לתחנונים, שף המסעדה הסכים לגלות לי את מתכון הרוטב. לא, אני לא אגלה כאן את המתכון, אבל מי שכבר אכל אצלי פילה יען יעיד שזהו מתכון מעולה. וכמו שכבר הזכרתי, לא יכולתי להפסיק לאכול יען עם הרוטב השמימי הזה.
אין לי מושג למה, אבל לאט לאט נעלם בשר היען מהמדפים. בצומת צמח אמרו שאף אחד כבר לא קונה. עוד אמרו שהכמות שהם מזמינים כל כך קטנה שלא משתלם לספק להגיע צפונה. וכך, קרוב לכמה שנים אני וחבריי לא אוכלים בשר יען. לי הבשר ממש חסר. אין ספק שאנטריקוט, סינטה, פילה, ושייטל, כבודם במקומם מונח. אין ספק שבשר כבש, שוק טלה, מממ… להתמוסס על השומן. אין ספק שצלע, כתף, וסינטה חזיר, בשרים מצוינים. אבל יען? יען? משהו משהו. לא הייתי מוותר על הבשר הזה, ממש מעדן כאשר מכינים אותו כמו שצריך.
כניסת המפעל לבשר היען – גידולים אקזוטיים
כל מי שעושה מילואים בארץ (לעומת בחו"ל) בטח היה בבסיס צאלים. מי שגם זוכר, בין קיבוץ צאלים לבסיס יש גדר מצד ימין. מי שבאמת מסתכל ומתאמץ, יכול גם לראות מאות יענים בצד השני של הגדר. ולכן באפריל האחרון, כאשר הייתי במילואים נכנסתי לא פחות מ-3 פעמים לקיבוץ ושאלתי איפה אפשר לקנות בשר יען. כל מי ששאלתי הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח. הסתכלתי עליהם באותה צורה כאשר הם ענו לי שהם לא יודעים. ראבק, יש פה חוות יענים מחוץ לקיבוץ ואף אחד לא יודע כלום? אף אחד לא מתעניין? מה זה, סוד של הקיבוץ? אף אחד פה לא אוכל בשר יען? לדעתי בושה לקיבוץ, אבל לא נורא. חבריי לנסיעה גלגלו עיניים בכל פעם שנכנסתי לקיבוץ, אמרתי להם "לא נורא, עוד 5 דקות, במילא עד הצפון 3 שעות." לצערי עליתי צפונה ללא בשר יען.
בתחילת יוני לבסוף יצא לי ככה סתם לשבת מול המחשב. טוב, מה לעשות? שאלתי את עצמי. הקלדתי "בשר יען" במנוע חיפוש ואחרי כמה ניסיונות הצלחתי להגיע למקום הנכון – חוות היענים ליד קיבוץ צאלים. התקשרתי ויצא לי לדבר עם מנהל המפעל. אמרתי לו שאני מעוניין לקנות בשר יען, והרבה. הוא התחיל להסביר לי מה הם מוכרים. הזמנתי 2 סוגים של ערבובי בשר. חצי מהבשר הוא חלקים גדולים, בין 120 ל- 200 גרם, והחצי השני בהזמנה הוא חתיכות שנעות בין 20 ל- 70 גרם. כלומר שאריות של חתיכות גדולות יותר. הערבוב כולל פילה (יש 5 סוגים), סטייק (יש 3 סוגים), טראנש, דראם, רמפ, ומשולשון. ביצעתי את ההזמנה ואמרתי לו שניפגש בקרוב.
בבוקר שלפני הנסיעה, במקום להעמיס למכונית תיק עם מדים ונעלי צבא, מצאתי את עצמי מעמיס צידנית עם קרחומים. בנסיעה דרומה בכל זאת הרגשתי כאילו אני נוסע למילואים. הרי לא סתם נוסעים לקיבוץ צאלים, צריכה להיות סיבה מאוד טובה. יש לי אחת, לא? בשר יען סיבה טובה? למי שחושב שלא שימשיך לקרוא.
הגעתי למפעל הבשר ופגשתי את דקל, מנהל המפעל. אחרי החום בחוץ, נהניתי להיכנס למפעל הקריר. ההזמנה של בשר היען כבר הייתה מוכנה – 12 ק"ג. כל ק"ג ארוז בנפרד בשקית ואקום. מה? עוד פעם, טוב – 12 ק"ג!! 6 ק"ג מהנתחים הגדולים יותר, ו- 6 ק"ג מהנתחים הקטנים יותר. אחרי ששילמתי, דקל החליט לצ'פר אותי. הוא אמר שאם כבר הגעתי עד לכאן אז כל הכבוד לי. מתאים. ואז הוא שאל אותי – "אכלת פעם כבד יען?" אמרתי שלא. הוא לקח שקית ופתח מקרר. אח, איזו חוויה! עשרות יענים תלויים על ווים. פשוט רציתי לחבק אותם. בקדמת המקרר היה עוד עיגול עם כבד היען תלוי, ועדיין מחובר ללב היען. בכמה מילים דקל המליץ על ההכנה והעביר לי את השקית. אחרי עוד כמה שאלות ותשובות, דקל עזר לי לקחת את הבשר לרכב. הודיתי לו מאוד ואמרתי לו שאולי עוד נהיה בקשר.
יענים תלויים. מקדימה וימין תלויים הכבדים.
יען, ועוד יען, ועוד יען, ועוד יען …
עכשיו קצת על המפעל, וכמובן על היענים. כפי שאתם יודעים (או לא) בשר יען לא כשר. הרבנים לא בטוחים שבת היענה בתנ"ך הוא היען של היום ולכן הוא לא כשר. לדעתי תירוץ קלוש. יש הרבה מסעדות שיש בהן יען אבל כנראה שההכנסות לא גדולות. רוב בשר היען הולך לייצוא לאירופה. המפעל אורז 4 נתחי יען של 125 גרם כל אחד בשקית ואקום, וכך בתוך קופסת קרטון קטנה ומהודרת נמכרת באירופה תמורת 30 יורו. אחרי החשבון זה יוצא 60 יורו לק"ג בשר יען. אם היו מרווחים כאן כמו שם, אני מניח שבכלל לא הייתי טועם בשר יען, זה כנראה היה נחשב בשר לעשירים בלבד. את כבד היען אין למצוא בארץ. הכבד נארז ונשלח לגרמניה לאוכל לכלבים. המפעל גם ניסה לשווק בצורה כזאת או אחרת את עור היען לתיקים, אבל גם כן לשווא. למרות מחירו הנמוך של בשר היען, אין מספיק קונים ולכן לא משתלם לגדל אותם. עדר היענים מזדקן ולהאכיל אותו רק נעשה יקר יותר. כמו שדקל אמר, פשוט אין כאן שוק לבשר הזה, פשוט לא משתלם. עדר היענים הנמצא עכשיו בחווה עומד על 1500 ראש. עד אמצע יולי "מחסלים את החווה". במילים אחרות סוגרים את המפעל. ובעצם זו הסיבה שהגעתי עד צאלים, לקנות בשר יען לפני שיגמר.
לעומת חיות אחרות שמתרחקות כשמתקרבים לכלוב, היענים דווקא מתקרבים.
כאן יצאתי מהרכב והיענים התחילו ללכת לקראתי.
כבד היען ארוז בדרכו לאירופה ה"נזם" הוורוד נגד פגיעה בעור היען
ובכן, מי שרוצה לאכול יען כל עוד אפשר, שיקפוץ למסעדה הקרובה. אני בחרתי להגיע למקור ולקנות בשר יען מהחווה. אין ספק שגם הרווחתי חוויה מדהימה. מי שבאמת מעוניין בקצת בשר במקרר או במקפיא מוזמן להתקשר למפעל ולקבוע פגישה.
טלפון – 08-9987327
לא עבר הרבה זמן וכבר מצאתי את עצמי מכין בשר יען על האש. בשר יען הוא מאוד עדין, אם הוא מתייבש עדיף כבר לזרוק אותו או לפחות לתת לכלבה שתהנה. הבשר צריך להיות אדום מבפנים וצרוב קלות מבחוץ. בזמן הקצר שבין הקניה של הבשר לעשייתו, מישהו כבר הספיק לשאול אותי אם אני יודע איך להכין, הוא גם ידע שנסעתי עד צאלים ע"מ לקנות את הבשר. עניתי לו שכן, למרות שרציתי להיות קצת ציני ולהגיד "מה אתה חושב שאסע עד צאלים לקנות 12 ק"ג בשר ולא אדע איך להכינו ואזרוק הכול?". לא נורא, יש אנשים שפשוט לא מבינים. בקיצור, הנה התמונות, גם לפני וגם אחרי.
איזה בשר טעים, כל כך נהניתי, וכמובן גם הכנתי את הרוטב, איזה טעים. פשוט תענוג! עם הארוחה כמובן שגם שתינו יין. זה זמן רב אני כבר מחכה לפתוח את הדלתון זינפנדל 2006, וגם גמלא נביולו 2006 מיקבי רמת הגולן. שני יינות מצוינים (נתונים וחוות דעת בעמוד זיכרונות יין).
יען על האש, מוכן תוך 7 דקות מטכ"ליות
יען בחברת גוש אנטריקוט 2.5 ק"ג
אני בחברת יען וגוש אנטריקוט 2.5 ק"ג
בדיוק כמו שצריך, כ"כ עסיסי
ועם הרוטב המעולה… שיהיה בתאבון. לי יש…
סיפור גדול עם סוף טרגי. חבל שאין לזה שוק פה. היו עוד חוות בארץ בערבה, בהאון (הראשונה?) ובגינוסר, אבל כולן נסגרו.
ובכל זאת, רגע של בריאות – חוץ מאחוזי השומן הנמוכים שלו, היען גם דל בכולסטרול.
פוסט מעולה ואכן עצוב. גם אני זוכר זמנים שמסעדות רבות הגישו בשר יען. במונגוליין גריל בר היה אפילו כבד יען. כיום ידוע לי רק על NG כמקום שמגיש סטייק יען.
אני חושב שבמונגוליין היה גם לב יען. בחוות התבלינים בגלבוע יש מנה מוצלחת מאד של יען ממולא בקשקבל עם כמהין וציר ערמונים.
והנה המסעדות אליהן משווק בשר היען מאותה החברה בנגב:
http://www.redchick.co.il/restaurants.asp
משום מה לא זכור לי הארוע המדובר, למרות שאת חווית המסע אני מצליח לזכור במעורפל (לפני שיצאתי למילואים)
גיורא, כשתתחיל לצאת מהבית לאירועים אני בטוח שבסופו של דבר גם תזכור אותם. הכנו את היען בצהרי השבת האחרונה. הניחוח באוויר נסע ניחוחות נעימים של יען ובקר על האש. תגיד לי, אתה עוד זוכר את הימים האלה??