מול דילי הדעזועים

טוב, זה לא קשור לאוכל, אבל זה מצחיק, זה עוסק בשפה מצחיקה וזה ראוי להזכר. בשנת 1961 העלו יוסי בנאי, אבנר חיזקיהו ויונה עטרי את תכניתם "יוסי חיזקי יונה". במסגרת התכנית בצעו השלושה שירים ומערכונים. בפיליטון "במערכת" (שכתב ג. ניב) מנהלים יוסי וחיזקי דו שיח ער ואינטליגנטי על שירים בפסאודו-עברית. את השיר "מול דילי הדעזועים" (שיש הזוכרים אותו בתור "שיר הגלזוזיים") כתב יחיאל חגיז ואחרי חיפושים רבים מצאתי אותו במלואו באתר "חדשות בן עזר", מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח. בעקבות שאלה של קורא, מביא אליהו הכהן בגליון 321 את מילות השיר מנוקדות.

 

מוּל דִּילֵי הַדַּעֲזוּעִים / יחיאל חגיז

כְּבָר מָרַשׁ הַקַרְנַשׁ עֲלֵי סֶשֶׁל הַקְלַשׁ,

עוֹד מְעַט יְקַרְנֵף כְּחוֹרֵם,

וּבְשַׁלְמֵי הָרִימוּק מִשְׁתַּצֵל הַטִלְבּוּק

מִתְרַקֵּל, מִתְבַּקֵל וְשׁוֹרֵם.

כִּי שָׁף וְנִמְשָׁף שִׁיר הַמַּשָׁף

וְזָלַף הַקְלָף זָף וְזוֹפֵע

גַּם בַּמוּלָף יַעַף בַּלַף

כִּי רֶלֶף שׁוֹנֵף בַּמַפְלֵעַ.

אָז נִרְמְשׂוּ רְקִיטִים וְצוֹרְקוּ קַרְלִיטִים

כַּעֲרוֹל צִיטוּמִים בַּקַרְמָךְ

לֹא חָלְזוּ לֶאֱרוֹם, לֹא עָלְזוּ לְאֶפְרוֹם

וַיִרְטוּ שִׁנְעָרָם הַנִרְדָּךְ

וּלְפֶתַע הוֹמִיגוּ מַהֲגַיִים וַיִרְטוּ אֶת הַגָּמִיז

לַעֲמוֹד בַּגַּמְזוּזִים וְלִגְלוֹז בְּגַלֵּי תַּגְלִיז.

עוּגוּ-זוּגוּ, אַל תָּלוּגוּ

אַל תּוֹגִידוּ גִּינְדּוּלִים

כִּי בַזֶמֶל קָם הַמֶּמֶל,

גַּם בַּקֶמֶל בִּילְבָּלִים.

דַּעְנוּ – זַעֲזוּעַיי,

זַעְנוּ – כָּל הַדּוּזַיי

וַאֲנִי זוֹקֵל בִּלְגוּזַיי

וַאֲזִיזַיי בְּזִיזַיי…זַיי…!!!

 

לפני הרבה שנים אבא שלי קיבל מחבר טקסט דומה מאד ומצחיק באותה מידה ונתן לי אותו. הנייר הזה עבר אתי את כל השירות הצבאי, מקופל בכיס החולצה, כחלק מהפק”ל האישי. בכל פעם שהייתי זקוק לזריקת עידוד הצצתי בו וחייכתי. מאז חיפשתי את המקור.

פורסם בקטגוריה אותי זה מצחיק | 6 תגובות

אין תוכו ככברו

P1012189 

חידה ישנה מתקופת התורכים:

– מה ירוק מבחוץ, אדום מבפנים ויש בתוכו גרעינים של אבטיח?

– תשובה: מישהו שאכל יותר מדי גרעיני אבטיח.

הלקח של הסיפור, בנות ובנים, הוא שהתשובה לא תמיד ברורה מאליה ולא כל מה שנראה כמו אבטיח הוא אכן אבטיח, או ראוי להיקרא אבטיח.

הסיבה להקדמה זו הוא לחם בירה מפואר שאפיתי לאחרונה תוך שימוש במיטב המרכיבים. תחילתו של הסיפור בבירה תוצרת עצמית בנוסח פולר'ס שקיבלתי מחבר ושלא לגמרי היתה לטעמי. היות והיה לה טעם חזק ומשקע בריא של שמרים החלטתי להסב אותה ללחם. מצאתי מתכון טוב ללחם בירה בספר הלחם של לינדה קוליסטר והתחלתי לתכנן אופרציית אפיה. לפני כחודשיים התחלתי לגדל מחמצת שאור, שבינתיים גדלה והביאה גאווה רבה למשפחתה. הצרה היא שבקושי השתמשתי בא. החלטתי שלחם בירה חייבים להכין עם מחמצת ולכן החלטתי להשתמש במחמצת במקום בשמרים. השלב הבא היה ביקור בחנות הקטניות והעשבים הסמוכה למקום מגורי. קניתי קמח שיפון ובהחלטה של רגע הוספתי גם חצי קילו קמח שעורה אורגני. היות ולא מצאתי גרעיני שיפון שבורים עבור הציפוי, קניתי במקום זאת זרעי חמניות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), בצק, לחמים | עם התגים | 6 תגובות

פונקציה אי-זוגית (אגדה שקרתה באמת)

P1012201

שיעור חדו"א (חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי לברי המזל שלא מכירים את זה) במוסד אקדמי בצפון, תואר ראשון במדעים. השעה היא 9:30, הסטודנטים מכונסים בכיתה. המרצה, יוצא חבר המועצות וברית העמים, מסיים חקירה איכותית של פונקציה.

אומר המרצה (במבטא סובייטי כבד): מכאן נובע כי פונקציאה אי זוגית.

כמה סטודנטים מבולבלים: רגע, אז היא זוגית או אי-זוגית?

המרצה: פונקציאה אי זוגית! נו, מה לא ברור??

משום מה בזמן האחרון אנחנו מקבלים הזמנות רבות יחסית לאירועי טעימות במקומות כשרים. תמיד אנחנו מגיעים מלאי ספקות, אבל לעיתים קרובות מדי לאחרונה אנחנו מופתעים לטובה. כאשר הזמינו אותנו לארוחת טעימות במסעדת אי-זוגי הספקות הרימו את ראשן המכוער, אבל עיון בתפריט שכנע אותנו שהמקום שווה בדיקה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה | 3 תגובות

מרכבות, סברסים ובשר טוב – זוהי יפו

הצמחונית ואנוכי התייצבנו לסיור רגלי בסמטאות יפו העתיקה וסמטאותיה שנחתם בארוחת ערב במסעדת חג' כחיל, מטעם ארגון יחסני הציבוריוּת של המסעדה.

יפו

מדריכתנו, מיכל ששון, סיפרה לנו בינות לאבניה העתיקות של העיר אנקדוטות הסטוריות וסיפורים מעניינים בהשפעת "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי. כך למשל, שמענו על הקישלה, הכלא שהיה בכיכר השעון, שגרם לי לחשוב על קישקע ממולא, על נעלי ה"קיפי" שאשתו של הרצל (זה עם הזקן) שלחה אותו להביא מארץ הקודש, על איך נפוליאון בונפארטה תיבל ברעל את האוכל של חייליו שחלו בצרעת ועל מבנים, סמלים, אנשים, אירועים ודיליג'נסים (מה זה? בהמשך נלמד).

 

אין כמו זוהי יפו בלילות, ילדה! או משהו כזה…

את כל אזור כיכר השעון הגדולה אופף בְּלִיל ריחות סמיך של בשר על האש, פחמן חד חמצני (מאגזוזי המכוניות), צ'יפס מטוגן ועשן נרגילות. כשמעפילים אל הגן שבראש הגבעה האוויר הופך נעים יותר ומוֹבִּילי יותר והשמש השוקעת בים מקבלת גווני גזר ועגבניה. ולא, ילדים, היא לא הולכת לישון, הים פשוט מכבה אותה. אחרי כשעתיים ודקה תם הסיור, החכמנו, צחקנו, פיתחנו תאבון ומכיוון שכך פנינו בחזרה לחג' כחיל.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, בצק, בקר, גבינות, טלה, ירקות, עוף, קינוחים | 5 תגובות

NG, חזרנו אליך שנית

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

בעבר פרסמנו כאן פוסט חיובי על מסעדת הבשרים NG שבנווה צדק. לאחרונה ביקרתי במסעדה פעמיים נוספות לאחר היעדרות ארוכה מדי. בביקורים אלה הבאתי איתי אורח צעיר, טעמתי פרה שתיינית ופיציתי על עוול גדול. בהזדמנות זו נפתור גם תעלומה עתיקת יומין: מדוע בשני הפוסטים שהעלינו על המסעדה אין תצלומים פרי מצלמותינו.

עדכון: יש תצלומים! נקלעתי למקום עם מצלמה ב-3/8/2011 לאחר ביקור במקום אחר וצילמתי.

 

פרק 1 – "הנער"

כמו כל שנה, התייסרתי קשות בשאלה מה לקנות לאחייני גוני לרגל יום הולדתו העשירי. היות והילד חובב סטייקים, עלה במוחי הרעיון הסוטה לקחת אותו לאכול סטייק ב-NG – רק אני והוא. כאשר התחלתי עם התכנון הפרטני, החלטתי שבניגוד לנוהג באירועים משפחתיים אחרים, הפעם נשב על הבר כמו שני חברים ותיקים. לקחת ילד עסוק למסעדה כזאת זה מבצע לא לגמרי פשוט. ראשית, צריכים למצוא זמן שהילד פנוי, בין חוגים, חברים ונסיעות. שנית, בגלל גילו הצעיר רצוי שזה יקרה בצהרים. הניסיון הראשון לצאת למסעדה לא צלח בגלל שניסינו להזמין מקום ביום שישי, אבל הסתבר שהמסעדה פתוחה בצהרים רק בימי שלישי ושבת. לאחר מספר שבועות נוצרה הזדמנות נוספת בשבת והפעם הזמנתי את המקום החביב עלי ליד ברזי הבירה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, בקר, בשר, חזיר | 2 תגובות