בסיידר

זה זמן רב שאני מחפש סיידר ראוי לשתיה. באחת הארוחות האחרונות פתחנו סיידר תפוחים וסיידר אגסים שהיו מצויינים וסוף-סוף ענו על הציפיות. שניהם פירותיים מאד ובעלי טעם טוב של הפרי המקורי. נראה שהאיזון הזה לא פשוט להשגה, אחרת היו עוד הרבה מוצלחים בשוק. לסיידר התפוחים 5% אלכוהול ולאגסים רק 2.5%.

IMG_1507a

שניהם מגיעים מנורמנדי, צרפת כמובן, מחברה בשם Ecusson, שקיימת מאז 1919. באתר החברה מספרים שהסיידר מיוצר ממגוון של קרוב ל-20 סוגי תפוחים. יש להם סיידר מתוק (Doux), יבש (Brut), רוזה (Rosé) ושיכר אגסים (Poiré). האיזון המיוחד הזה בטעם, הארומה, הגוף והמבנה (אם תרגמתי נכון את המונחים מצרפתית) מגיע מהשילוב הנכון של תפוחים מזנים שונים. הסיידר רוזה הוא המוצר החדש של החברה ובאתר נכתב שהצבע האדום הוא טבעי ומושג מקליפות תפוחים אדומים.

רכשתי את אלו אצל הסבייטים במחיר נוח למדי, עד כמה שזכור לי (ולא זכור לי).

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אלכוהול, ביקורת אלכוהול | עם התגים , , | 2 תגובות

שירת הבירבור

כשהייתי תינוק היה במיטה שלי טרנזיסטור שהיה משמיע באופן קבוע את קול המוסיקה ואת המערכונים של הגששים. טוב, זה סיפור מאד יפה, אבל לא מדויק, הוא לא באמת השמיע גששים. גששים היינו שומעים ב"שבת צחוק" בשבת בבוקר (בזמן הג'חנון ששרה השכנה העבירה לנו מעבר לגדר). כשאחי ואני התחלנו לדבר אבא שלי היה מדקלם אתנו מערכונים. whistle

לא מזמן שמתי לב שיש הרבה דיבורים על אוכל ב"שירת הבירבור" שכתב ניסים אלוני לגשש החיוור (הלחן של זיקו גרציאני), אך לצערי לא הצלחתי למצוא אותה מיוטייבת. אי לזאת ובהתאם לכך, הרי היא באורַח טקסטואלי. הדגשתי למענכם את החלקים הקולינריים:

 

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אותי זה מצחיק | כתיבת תגובה

איך עושה חתול יפני? מיאקו.

את ההזמנה לאירוע במסעדת מיאקו קיבלנו ברגשות מעורבים. דני חובב הסושי שמח והתלהב ואילו עודד בדק את ערכת המגן, אטם חדר, צבר פחיות שימורים, נטל אטרופין והתכונן לרע מכל. העילה הרשמית לאירוע הן סדנאות סושי שהמסעדה מתחילה להפעיל בקרוב ושאמורות לאפשר לקהל הצר התנסות בהכנת סושי וכמובן בטעימתו. רגע לפני צאתו מהבית, ביקשה מעודד האינדיאנית הקטנה שלו לאכול "אקי מאגו". כנראה שהיא הרגישה שהוא בדרך למסעדה יפנית. או שלא, "אקי מאגו" באינדיאנית מדוברת פירושו "ארטיק מנגו".

IMG_3028

המסעדה שוכנת בלב אזור העסקים של בורסת היהלומים ברמת גן (Miyako פירושו מקום מרכזי) והיא קיימת כבר 9 שנים, לא טריוויאלי בתל אביב! במהלך היום היא משרתת בעיקר את קהילת העסקים הגדולה של האזור, אבל אנחנו מבינים שבערב די שקט שם. בשעות הערב יש כמה מגרשי חניה בסביבה ובמרחק 5 דקות הליכה יש אפילו חניון גדול וחינמי, בצד המזרחי של רחוב התע"ש.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה | 2 תגובות

Beers 2012 – הקדימון

IMG_3078

אירועי טעימות, ובייחוד של אלכוהול, יכולים להיות עניין מתסכל מאוד. קודם כל, היות ובד"כ אירועים אלה נערכים במקומות שאינם קרובים לביתי, יש להגיע אליהם במכונית. כלומר, במהלך הטעימות יש לחשוב היטב על ינשופים ושאר דורסי לילה האורבים בדרכים.

שנית, לעיתים קורה שמגיעים במהלך הטעימות למשהו טוב במיוחד ופשוט רוצים להפסיק את הטעימות ולהמשיך רק אתו.

השבוע עברתי חוויה קשה במיוחד מסוג זה. קיבלנו הזמנה לאירוע טעימות מיוחד במסגרת מסע הפרסום לקראת תערוכת Beers 2012. ההזמנה קימצה במילים והבטיחה "בירה בטעם דלעת, בירה בטעם רימונים ותמרים, בירת שוקולד ואספרסו, סיידר תפוחים אורגני ועוד."

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אלכוהול, ביקורת, ביקורת בירה, בירה | 5 תגובות

גוד מורנינג מיסטר מורגן

IMG_2937

בניגוד לרבים אחרים שכותבים על אוכל ומסעדות, אנחנו לא מתחככים במסעדנים, בשפים ובסלבריטאי אוכל. אין לנו גישה אל מאחורי הקלעים של מסעדות, אל בתיהם של שפים ואל ספרי המתכונים הסודיים שלהם. יחד עם זאת, אנו גאים בכך שיש לנו חבר טוב שהוא לא רק שף מדופלם, אלא גם היזם, הבונה והבעלים של מסעדה אמיתית.

סיפור המסעדה של שי מורגן מתחיל בחלום רחוק, אשר במשך כשלוש שנים ארוכות הפך למציאות. את שי הכרתי בתור מפקדי במילואים. באחד המילואים הראשונים שעשיתי תחת פיקודו שי הכין במשך ערב שלם פרפה קלוודוס. כך קרה שבמשך חמשת ימי המילואים אכלנו כל יום פרפה קלוודוס – לעיתים אף כתחליף לארוחת צהרים. אחרי הצבא שי למד בביה"ס "בישולים" והפך לשף מדופלם. אחרי הסטאז' הוא הגיע למסקנה שלהיות שף אצל אחרים זה לא כיף והחליט לפתוח מסעדה משלו. היות ומשפחתו גרה במושבה יקנעם ולאביו עדר כבשים שתכליתן העיקרית היא לספק בשר טלה משובח במיוחד, עלה הרעיון להקים במושבה מסעדה שתתבסס על בשר טלה. IMG_2939IMG_2985

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, טלה, מבשלות בירה, נקניקיות | 4 תגובות