את ההזמנה לאירוע במסעדת מיאקו קיבלנו ברגשות מעורבים. דני חובב הסושי שמח והתלהב ואילו עודד בדק את ערכת המגן, אטם חדר, צבר פחיות שימורים, נטל אטרופין והתכונן לרע מכל. העילה הרשמית לאירוע הן סדנאות סושי שהמסעדה מתחילה להפעיל בקרוב ושאמורות לאפשר לקהל הצר התנסות בהכנת סושי וכמובן בטעימתו. רגע לפני צאתו מהבית, ביקשה מעודד האינדיאנית הקטנה שלו לאכול "אקי מאגו". כנראה שהיא הרגישה שהוא בדרך למסעדה יפנית. או שלא, "אקי מאגו" באינדיאנית מדוברת פירושו "ארטיק מנגו".
המסעדה שוכנת בלב אזור העסקים של בורסת היהלומים ברמת גן (Miyako פירושו מקום מרכזי) והיא קיימת כבר 9 שנים, לא טריוויאלי בתל אביב! במהלך היום היא משרתת בעיקר את קהילת העסקים הגדולה של האזור, אבל אנחנו מבינים שבערב די שקט שם. בשעות הערב יש כמה מגרשי חניה בסביבה ובמרחק 5 דקות הליכה יש אפילו חניון גדול וחינמי, בצד המזרחי של רחוב התע"ש.
בכניסה קיבלנו כוס יין שמילאו לנו לפי בחירתנו באדום, לבן או קאווה. בחרנו בקברנה סוביניון 2008 מסדרת גמלא של יקב רמה"ג, שדני אהב מאד. בהמשך, לאחר שהתיישבנו, שתינו סאקי חם ועודד אפילו ערבב את הענבים בדגנים כששתה גם בירה, אבל נשאר ער כדי לספר על זה. מן הסאקי לא התלהבנו באופן כללי. הגשתו נאה וזה מיוחד לקבל משקה אלכוהולי חם, אבל טעמו אינו משהו לכתוב עליו הביתה. הוא לא רע, אבל יש לו נטיה כללית לאנמיות. בוודקה, לעומת זאת, אנמיות זה טוב.
על הבר הונחו צלחות גדולות עליהן מבחר צבעוני מרשים של מיני סושי ומאחורי הבר עמלו שני בחורים נמרצים על גלגול וחיתוך בקצב מהיר. רול אחד היה טעים לנו במיוחד ומאוחר יותר גילינו שזהו ה”ספייסי סלמון”, המכיל מיונז מתובל. מעניין מאד, עד אותו ערב לא נתקלנו במיונז בסביבת סושי. אך הופתענו ומיד הכה המיונז בשנית כשגילינו אותו בצלוחית טבילה עם רוטב צ'ילי מתוק, לצד צלוחית הסויה המסורתית. בעל המקום סיפר שטבח יפני שעבד אצלם פעם אמר להם שרוטב זה נהוג ביפן, למרות שאינו מוכר.
קצת קשה לתאר מה בדיוק אכלנו. היו רולים מסוגים שונים עם סלמון, טונה, ספייסי סלמון ובס ים. היו גם רולים צמחוניים עם אבוקדו. עודד הגדיר את זה טעים, אבל קר וסיכם שלא היה שם שום דבר רע. הרמה הכללית של הסושי היתה טובה. הדבר ניכר בפריכות האצות, בטריות המוצרים האחרים ובאיכות האורז הדביק המיוחד. על הדלפק הונחו גם צלחות עם אדממה, סוג של תרמיל ירוק שאורז את פולי הסויה, אשר מקובל להגיש במסעדות יפניות ופאבים עם מעט מלח בתור חטיף. דני שונא הירוקים לא התלהב. עודד לא אכל, אבל אמר שזה כמו פיצוחים – מלוח, חסר טעם ונחמד להתעסק עם זה. היו גם צלוחיות חמוצים בנוסח יפני שעודד דווקא סימפט.
כשהתיישבנו לשולחן מצאנו מנה מעניינת: שלישיית דים-סאם – כיסונים מאודים עשויים בצק גמיש ודק עם מילויים שונים. היו שם מילוי בטטה נהדר (הר הגעש הכתום שבתמונה למעלה), כיסון לבן במילוי פטריות טעים מאד וכיסון מבצק ירוק במילוי שלא זכרנו לבקש תעודת זהות שלו. עודד כל כך התלהב מן הכיסונים עד שדני בקושי הצליח לטעום אותם. סכנת נפשות לשבת לידו כשמגישים משהו שהוא אוהב. מזלו של דני שלא הגישו עוף מטוגן בבלילה…
סושי שף (נסו לומר את זה שלוש פעמים מהר ובלי להתבלבל!) העונה לשם סמאן הגיע להראות לנו כמה גלגולים אופנתיים. במספר תנועות מהירות הוא קילף גליל מלפפון וגליל גזר והשאיר את הקליפה שלמה. אחר כך יצר קישוטים מרשימים, הניח אורז על אצה וארז בתוכו ירקות ודגים. על גליל סושי אחר הוא הניח פרוסות טונה וסלמון. עם המרכיבים הללו הוא יצר מבחר מנות וחילק אותן לאורחים. אנחנו קיבלנו קונוס יפה שהיה טעים, אבל לא פשוט לאכילה.
אכלנו המון סושי באותו ערב. דני התלהב במיוחד מן הסושי ההפוך (אינסייד-אאוט) ומן הרולים שהכילו בשר דגי ים. לדגי ים יש טעם עדין במיוחד שמתאים מאוד לסושי. הסלמון, למרות הפופולריות שלו, הוא קצת דומיננטי מדי, אם כי הרולים עם ספייסי סלמון באמת היו מעולים.
חלק גדול מן הרולים היו מעוטרים בביצי דגים ירקרקות (טוביקו). מסתבר שמדובר בביצי דג הדאון, שהוא סוג של דג מעופף. הביצים נצבעות בירוק והן מוסיפות קישוט וקראנצ'יות למנות שהן מעטרות. הבעלים, שרון, סיפר לנו על הטונה האדומה שמגיעה למסעדה. מסתבר שיש כמה דרגות של טונה: הטונה האפורה, הנפוצה יותר, פחות נחשבת. זהו דג החי במים רדודים ואותו נמצא ברוב המסעדות המגישות טונה. את צבעו האדמדם הוא מקבל מהזרקת צבע. הטונה האדומה האמיתית, נטולת תוספי צבע, היא נדירה יחסית וחיה במעמקים. מחירה 260 ₪ לק"ג.
לסיכום, אין ספק שמיאקו מציעה לחובבי האוכל היפני אלטרנטיבה טובה בטווח מחירים סביר. כמו כן, כפי שהתברר לנו בשלב המנות האחרונות, המסעדה כשרה ולכן גם מי שמתרחק בדרך כלל ממאכלים כאלה מטעמים דתיים יוכל להתנסות כאן בסושי.
למחרת אחד מאתנו נקלע לסיבוב נוסף של אוכל יפני באונמי, אבל זה כבר סיפור אחר…
ארוחות עסקיות במסעדה מוגשות בין השעות 12:00-17:00. שימו לב לתפריט האלכוהול הדי זול!
סדנאות להכנת סושי תתקיימנה במסעדה פעם בחודש ויעביר אותן הסושי-שף מורן גולדשטיין. בסדנאות יילמדו כל שלבי הכנת הסושי, כולל הכנת קישוטים. עלות ההשתתפות לאדם – 250 ₪.
מנחם בגין 7 (מתחם הבורסה), רמת גן
כל הסושי נראה מאוד טעים. כבר הרבה זמן לא אכלתי, לא כי אני לא אוהב אלא שאני פשוט צריך לאכול הרבה מאוד ע"מ שבטני תרגיש מלאה (מה שזה אומר שגם צריך משכנתא לארוחה כזו).
הערה – גמלא קברנה סוביניון הוא יין מהסדרה האמצעית של היקב. ובכן… הוא יין מעולה ומהאהובים עליי מהיקב וגם בארץ. מנסיון אישי, היין הזה ספציפית יכול להתיישן מספר שנים משנת הבציר, ואין ספק שעם הזמן מתעדן והופך ליותר איכותי.
אמנם בעמוד "זכרונות יין" היין מוזכר רק 10 פעמים, אבל מתחילת הבלוג בטוח פתחתי בקבוק גמלא קברנה סוביניון יותר מ-30 פעמים.
אם היינו משלמים על כמות הסושי שאכלנו באותו ערב היינו ללא ספק צריכים ייעוץ פיננסי.
אבל השארנו טיפ.