"י-ר-ו-ש-ל-י-ם,
אנחנו לא מירושלים,
אנחנו לא מחיפה,
אנחנו מגליל תחתון!
כן, כן, זה נכון – גם אני גליל תחתון!"
כך מילות שיר המופת הידוע "ירושלים", שלימדו אותי לשיר בתנועת המושבים.
שיר מצחיק. כשאתה שומע אותו הוא עושה לך לצחוק.
כשכתבתי לחבר ירושלמי שאנחנו מתכננים בתחילת אוקטובר שלושה ימים בירושלים הוא הגיב כצפוי ב- "שלושה ימים בי-ם? מה, עונש? איזה עולם, אני מת לצאת מפה ואתם באים…". הוא לא הירושלמי הראשון שאני מכיר שלא משתגע על העיר.
אני דווקא מאד אוהב לטייל בירושלים. היא נעימה לי באופן אירופאי. יש לי הרבה זכרונות ילדות נעימים מטיולים ברחובותיה. אין הרבה מקומות כאלו בארץ. מטולה גם קצת כזו. אני אוהב את מזג האוויר ואני מכיר אותה מספיק טוב כדי להרגיש בנח להסתובב בכל מיני מקומות מעניינים. גם את תל אביב אני מכיר מצוין, אבל לא נהנה להסתובב בה. תל אביב שימושית לתקיפות נקודתיות וחזרה מהירה הביתה. ברור לי שכשגרים בהן תקופה ארוכה הדברים נראים אחרת.
בשלושת הימים האלה אכלנו טוב, הלכנו הרבה ועם כל המאמץ הפיסי הזה הצלחנו לנוח היטב משגרת היומיום בשמורה שלנו עם האינדיאניות. אלו נשארו אצל סבא וסבתא וסוף סוף היה לנו קצת זמן לבד ביחד, או לבד שוב, באופן טבעי.
זה סיפור על שתי אטרקציות קולינריות בירושלים.
