צלחת שוקרוט
יכול להיות שהחורף יגיע לישראל מתישהו. אם וכאשר זה יקרה, הסימנים הברורים לכך יהיו פריחת כרכומים, סיתווניות, נרקיסים והופעתו של שוקרוט במטבחים. במסגרת מבצע הכן מטבחך לחורף, אנחנו מעלים פה קווים מנחים לדמותם של השוקרוט והזאוארקראוט.
לא ידוע מי היה הראשון שהעלה בדעתו לכבוש כרוב לבן כדי לשמר אותו עבור הדורות הבאים. ידוע ששימור כרוב ע"י התססתו באמצעות תהליך פיתוח חומצה לקטית נעשה בעולם ההלניסטי, באימפריה הרומית, ובמקביל בסין העתיקה. מסופר שבסין אכילת הכרוב הפכה לנפוצה במהלך בניית החומה הגדולה, כאשר מאכלי כרוב שימשו להזנת הבנאים.
תהליך הכבישה לא רק שימר את המאכל, אלא גם הוסיף לו טעמים מעניינים. משערים שהמאכל הובא לצפון אירופה ע"י מהגרים יהודים בימיה"ב המוקדמים. מהר מאוד התברר שהמאכל מזין מאוד ומספק הרבה אנרגיה לגוף האדם, בייחוד בחורף הקשה של צפון אירופה. אנשי התקופה לא הכירו את העובדות המדעיות, אבל כיום ידוע שהסיבה לכך היא עושרו של הכרוב בויטמינים (בעיקר ויטמין C) ובמינרלים שונים. מכאן הפך הכרוב הכבוש למרכיב מזון מרכזי בארצות שהפכו בהמשך לגרמניה, פולין, רוסיה והולנד. ערכו הבריאותי של הכרוב הכבוש הלך והתברר עד שהחל מהמאה ה-18 הוא הפך מרכיב מרכזי בתזונתם של ימאים בהפלגות ארוכות. הודות לתכולת הויטמינים הגבוהה שלו הוא סייע במניעת מחלת הצפדינה ממנה סבלו ימאים בגלל חוסר בויטמנים.
