לפני כשלוש שנים ושבוע שתלתי שני שתילי פסיפלורה צמוד לגדר בינינו לבין השכנים, על מנת לייצר חיץ שימושי. לא ידעתי אם יהיו עליה פירות ואם יהיו פירות, אם יהיו טעימים. בחורף הראשון היו כמה פירות בודדים, מתוקים להפליא. בקיץ שאחריו כבר היו המונים. משפחה, חברים, עבודה – כולם נהנו מהיבול.
השנה שוב, מעט בחורף, הרבה בקיץ. כשהרגשנו שאנחנו לא משתלטים על הכמות, עמדתי חצי שעה, חציתי ורוקנתי כמה עשרות פסיפלורות לתוך קופסאות והקפאתי. הצמחונית זכרה להוציא אותן פעם בחצי שעה וערבלה את הפרי עם מזלג כדי לאוורר אותו בסגנון עדות הגרניטה.
את הפירות אוספים מהאדמה, לא קוטפים. הם יודעים מתי הם בשלים ונעזרים בגרוויטציה כדי להגיע למחוז חפצם. הם בדרך כלל מתוקים יותר כשהקליפה כבר מקומטת, אבל גם בקליפה חלקה הם טעימים מאד (בחורף היא כמעט ולא מתקמטת). בכל סיבוב שאני עושה בגינה במהלך היום אני חוזר עם 4-5 פרטים. אמש אחד, כשפיניתי מקום באזור הטרופי של האי שלנו במטבח, נזעקה הצמחונית והכריזה בקולה הווקאלי: "אוי! לא השארת פירות לאכול!!". אל חשש, בתוך כמה שעות ערימת הפסיפלורה חזרה לגודלה המקורי.
(פסיפלורה שהתגלגלה אל מתחת לגלגלי הרכב)
אופן ההגשה החביב עלי הוא ככה, כמו שזה: קודם כל, נותנים בזהירות ביס קטן בקליפה כדי ליצור חור לשאיבת התוכן. בשלב הזה חשוב מאד לא ללחוץ עדיין עם האצבעות כדי שלא תתפוצץ לכם הפסיפלורה בפנים. רק אחרי שביססתם חור אמת, יש ללחוץ על הפרי ולשתות אותו בעונג רב. מותר להשמיע קולות מיצמוּץ ושיפלוּל.
אז מה עושים עם פסיפלורה, חוץ מלאכול אותה בתאווה* מרובה?
גרניטה – מאווררים עם מזלג את הפרי תוך כדי הקפאה, מוסיפים לתה צמחים, משרים בוודקה ומוסיפים סירופ סוכר כדי ליצור ליקר, מערבבים במים ומקפיאים לקוביות קרח, מוסיפים לקוקטייל (מִמְזָג), כמו קאיפיריניה וסנגריה, מוסיפים לשייק (קְצִיף) פירות ולקינוחים שונים.
מוס פסיפלורה ברזילאי (Mousse de maracujá)
אמל"ח
6-8 פסיפלורות
1 קופסה חלב מרוכז (400 גרם)
2 שמנת מתוקה (½ ליטר)
תו"ל
חוצים ומרוקנים את הפסיפלורות ומערבבים היטב עם החלב המרוכז.
מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת.
מוזגים לכלים קטנים ומקררים.
להגשה, אפשר לעטר עם פסיפלורה טריה מלמעלה, בסגנון עדות המעטרים מלמעלה.
רוצים טבעוני? החליפו שמנת וחלב מרוכז בחלב קוקוס וסוכר/דבש ודלגו על ההקצפה.
מרטיני פסיפלורה יבש מאד
אמל"ח
קרח
2 שוטים ג'ין איכותי (לאחרונה אני מחבב את הנדריק'ס)
רצועה צרה של קליפת לימון
מיץ מ-2 פסיפלורות
תו"ל
מנגבים את שולי הכוס עם הצד הצהוב של קליפת הלימון
ממלאים שייקר בקרח, פסיפלורה וקליפת הלימון
מוסיפים את הג'ין ומנערים היטב
מוזגים לכוס עם או בלי הקרח
גיליתי שהפירות הירוקים שנופלים מוקדם מדי נשארים חמוצים. על כן ניסיתי להכניס אותם במקום לימון לסלט. התגובות בבית היו קשות, The less we talk about it, the better.
(פסיפלורה בגרנולה – נֵה)
(לא קציצות) (בינתיים בסופר: 15.90 ₪ – זה 2.65 לפסיפלורה אחת)
(מסיבה בערימת הקומפוסט)
לקריאה נוספת:
הפסיפלורה נחשבת למרגיעה ויעילה נגד נדודי שינה, לחץ דם גבוה, כאבי ראש, התכווצויות שרירים, התקפי אסטמה ועוויתות מעיים, ועל אף שזה ידוע כבר מאות שנים, נראה שיש מעט מאד מחקרים בנושא ועושה רושם שהיא יעילה בעיקר בשימוש עם צמחים נוספים. את זה קראתי באתר על עלים – מרכז לצמחי מרפא.
דוגמת הפסיפלורה (שְׁעוֹנִית) במאמר ביקורת של אהרֹן אהרֹנסון, שמות המוניים לצמחים, שפרסם ועד הלשון בשנת 1913.
שמות המוניים לצמחים – המאמר המלא, זכרון-יעקב, 14 לחודש אבגוסט תרע"ד. בשורה התחתונה במאמרו מסכם אהרנסון : "מקוה אני… יחדל כל מחדש לעשות שֵמוֹת או שַמוֹת ככל העולה על לבו."
*באשר לשם המוכר, פרי התאווה, בערך הכללי שעונית בוויקיפדיה נכתב: "השעונית מוכרת בשם פרח התאווה או פרח התשוקה, אך זהו שם שגוי. טעות זו נובעת במקור מתרגום לקוי מלטינית לאנגלית, ועקב כך השתרשה הטעות גם לשפות אחרות כולל העברית."
מידע חשוב מאוד!