לפני כמה שנים יובל נתן לי במתנה לוחות עץ אלון שהיו בתוך יין. איך קרה דבר כזה? במקום לשים את היין בחבית, שמו את ה"חבית" ביין בתוך מיכל נירוסטה. חשבתי להחזיר את חלקן לשולח בצורה אחרת, אז התחלתי לאסוף רעיונות.
הראשון שניסיתי היה מחזיק לטלפון נייד, שהיה נחמד, אך פשוט וקטן מדי. גיורא שבר את שלו כמה שניות אחרי שקיבל אותו. יפה, תיכף קיבלתי אותו לעבודה.
כפיות העץ האלה חמודות מאד ואולי יפות עיצובית, אבל אני לא בטוח שהן שימושיות מספיק.
מתליון החץ הפסאודו-עתיק אני עדיין לא לגמרי מרוצה.
(הקיווי המקורי מימין)
מחזיק המפתחות שמחקה את זה המאורי (Hei-tiki) שאסף הביא לי במתנה מניו-זילנד היה לא רע לטעמי, אבל למען האמת, קצת שכחתי ממנו. הכתיבה עליו הזכירה לי שהוא דורש עוד קצת תשומת לב שלי. למשל, אני צריך להשיג קונכיית Pāua בשביל העיניים.
מחזיקי מפתחות בצורת פרצופים היה מצחיק להכין, אולי אפילו אחזור על זה.
את שלושת הלוחות המשתלבים האלה אני כבר שנים זומם להכין. זה רעיון לא רע, אבל אני צריך לעבוד קצת יותר בדייקנות בשבילו.
(יצא דומינורן)
מכל הרעיונות, זה שהכי מצא חן בעיני היה דומינו. לקח לא מעט זמן להכין אותו, אבל נהניתי. הראשון שהכנתי הגיע דווקא אל אורן, ליום ההולדת הרביעי שלו.
(המסור הזה היה של אבא שלי עוד לפני שהיה לו אותי)
מודדים, מסמנים ומנסרים (תמיד תמהתי מדוע מנסרים במשור. עכשיו גיליתי שמַשּׂוֹר זה בכתיב מקראי).
משייפים את הפינות החדות עם פצירה (אני לא אומר שופין) ואז עם נייר זכוכית.
חורצים את קו האמצע עם פצירת מחט, מציירים עיגולים וקודחים בזהירות שקעים קטנים. הנסיון מלמד שעדיף לעשות את זה במקדחה חשמלית, כי לאלחוטית יש נטיה להשרף בקידוחים ממושכים.
(לא מכחול דק)
צובעים במכחול דק. החלטתי לצבוע רק את הנקודות והקווים ולהשאיר את העץ עם ניחוח יין ולא לצבוע אותו בלכה.
ולבסוף, כדי להוריד את הצבע המיותר מזה שלא מצאתם מכחול דק, משייפים ומשייפים ומשייפים. שיפורים בפעם הבא.
עוד אני משייף ומשייף, באו יתושים והציקו לי, אז עברתי ללוחמת אש ותמרות עשן. זה עבד באופן מרשים. כשנגמרה המרווה עברתי ללמון גראס, אח"כ לוונדר ובסוף לשאריות עץ.
יכולתי לבנות קופסה מעץ, אבל חשבתי שהפרחח הקטן יעריך יותר מארז וויסקי מהודר.
מרשים