ילדים בחיפה
אמא שלי מספרת שכשהיתה ילדה חיכתה לנסיעות לחיפה, העיר הגדולה. אמא שלה היתה נוסעת באוטובוס פעם בשבוע לשוק תלפיות ולה מותר היה להצטרף רק לעתים נדירות יחסית, בחופשים. זה היה חו"ל מבחינתה. כשהיתה מצטרפת היא קיבלה בשוק בייגלה עם גושים גדולים של מלח ובחנוכה, סופגניה, שאף פעם לא היתה טעימה כמו אלה של אמא.
גם לי יצא בילדותי לנסוע לחיפה עם אבא שלי לכל מיני סעפ"ש (סידורים, עניינים, פה, שם) ובתור ילד כפר, גם אני התרשמתי מאד מהעיר. עכשיו אני מבין שכמוני היום עם האינדיאניות, אבא שלי אז רק חיכה שנגמור כבר עם המטלות כדי ללכת לאכול שווארמה.
בפעם האחרונה הורדתי את האינדיאנית הגדולה במקום סעפ"שיה ונתפניתי לסיבה שלשמה התכנסתי. בשמחה גדולה שוב מצאתי חניה ליד שוק תלפיות, זוהי עוד התחלה של יום מוצלח! אני אוהב לחנות ברחוב אימבר או בזה שמתחתיו, אבל לא חסרה באזור חניה ללא תשלום.
יש סדר לדברים!
אחרי שחנינו לרווחה יש לגשת ליטול פת קרואסון וקפה על הכיפאכ. שני המקומות החביבים עלי בשוק נמצאים אחד מעל השני – טלק וברדא. אני בודק מה בוויטרינה של כל אחד ובוחר בהתאם: סנדוויצ'ים, מאפים ודברי פחמימה מעולים. טלק מתמחים בקפה, ברדא באפיה. טלק פתוח כל השבוע (גם בשבת!) וברדא בחמישי ושישי. לטלק עוד סניף במוזיאון טיקוטין ולברדא עוד שני מקומות בנמל. לטלק תצפית על המפרץ ולברדא תצפית על רחוב השוק.
סירקין 21
מנדלי מוכר ספרים בהנחה
גולדמונד ספרים היא לא עוד חנות ספרי יד שניה, היא עוד מקום נפלא להתנתק בו מהרחוב והעולם. יש בה חדרים רבים ומקומות ישיבה ועבודה. בקומה למעלה, ממנה אני אוהב להתחיל את המדיטציה שלי בחנות, כל הספרים במחיר עשרה שקלים ויש שם לפחות חתול אחד במשמרת. בקומה למטה יש מוסיקה נעימה ברקע, קפה וגם קצת אוכל – בפעם האחרונה היה מרק אפונה. שקט שם ונעים. כשביקרתי שם הפעם והגעתי לחדר הספרים באנגלית החלה המוכרת לנהל שיחה עם הכלבה שלה. זה נשמע בערך כך: "איזה כיף לי, יש לי זנ-ב!! יש לי זנ-ב!!".
יש במקום הרצאות, הופעות וארועים מעניינים. כדאי לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק שלהם.
עקרון 6
עוד חנות ספרים משומשים לא רחוקה נמצאת ברחוב החלוץ 31, מסחר הספר. ועוד ברחוב החלוץ, על קיר בנין ההסתדרות (מספר 43), נמצאת יצירת מתכת של האמן מרדכי גומפל, שעבודותיו נעימות לי באופן נוסטלגי.
ירידה לצורך שתיה
הירידה ברגל אל הנמל לא אורכת זמן רב, עד מהרה מצאתי את עצמי מנהל שיחה על לחם פומפרניקל עם עופר, הבעלים והאופה של מאפיית פת שטיינבך. חתיכת תהליך… יצאתי משם, כמו שפורסם בעמוד הפייסבוק של המקום, עם סיפור ולחם לא מתפשר.
דרך יפו 28
לא רחוק משם נמצאת מעדניית נעמה סוידאן, שהיא תחנת חובה בנמל. תוכלו למצוא בה הפתעות טעימות מהעולם וגם מחו"ל. משם יצאתי עם בקבוקי יין, עגבניות מיובשות ושוקולד.
אליהו הנביא 3
ליד פאב העוגן הסגור ניסרה במוחי האפשרות להגיע לכאן שוב בהזדמנות כדי לחדש את חולצת יום סיינט פטריק הקדוש דיי שקבלתי בשנת 2004 (ושאני עדיין לובש, כמובן).
פיצה נאופוליטן שרציתי לנסות גם היתה סגורה, מה שהוביל אותי באופן טבעי לברופאב של מבשלת ליבירה. מארחת מבולבלת וברמן בהתלמדות קיבלו את פני, אלו הפשרות שצריך לעשות כשמגיעים לא בשעת העומס. התיישבתי כהרגלי על הבר והזמנתי את הביטר, שהיתה טובה מאד ואחריה את הסטאוט המעושנת ש"טרקה" אותי. וואו, איזו בירה מעולה! רק אחרי שטעמתי אותה נזכרתי שכבר שתיתי אותה פעם בפורטר אנד סאנס בתל אביב ואז גם נזכרתי מי מכין אותה – אריק סלרוב ממבשלת סלרה בקיבוץ גניגר. נראה שהם עובדים כעת ביחד. בכל מקרה, 29 ₪ לחצי ליטר – כל הכבוד! נדיר למצוא היום בירה מעולה במחיר הוגן שכזה.
פריט טריוויה מעניין שקראתי בדיווח של סנהדרינק: מיכלי התסיסה והבישול בכניסה לליבירה היו שייכים בעבר לברוהאוס בתל אביב.
בעבר אכלתי פה עם הצמחונית את מאפה הקדאיף עם כרשה, גבינת עזים וצ'אטני עגבניות – יופי של מנה. כמעט הזמנתי את נקניקיית החזיר, אבל התאפקתי. החלטתי לשמור את עצמי לסנדוויץ' של ברכה. זאת על אף שבפעם הקודמת הגוף שלי אמר לי שזה קצת יותר מדי למישהו שלא אוכל בשר.
ליבירה נמצאת ליד מעונות הסטודנטים של קמפוס הנמל של אוניברסיטת חיפה. אם הייתי עכשיו סטודנט בחיפה הייתי בבעיה.
הנמל 26
סנגביץ' שנגמר בפוטנסקה
נסיעה ברחובות חיפה עשויה לקחת אתכם לטיול לא מתוכנן בעיר, פניה אחת לא נכונה על הכרמל ותמצאו את עצמכם בנמל ולהיפך. כשהרכב חונה לבטח ליד השוק, עשיתי פעמיי רגלית בחזרה למעלה, אל עבר ה-סנדוויץ' בסָמֵ"ך הידיעה. הליכה שורפת קלוריות, כן?
(אושר גדול, אך קשוח למי שלא רגיל)
יש אזורים בחיפה שמזכירים לי את ירושלים, בעיקר בגלל בניינים עתיקים מעניינים. פה ושם היא מזכירה לי את תל אביב עם הרעש, ההמולה וריח השתן ברחוב. אחרי שתי בירות וטיפוס על הר, פתאום חשתי גם אני בלחץ על השלפוחית. היו פינות אפלות בהן יכולתי לנצל את היותי גבר, אבל התאפקתי – כל הכבוד לי. מאידך, איבדתי את הריכוז ומצאתי את עצמי שוב בשוק במקום אצל ברכה. לא נורא, לא קרה כלום.
אחרי העליה התפתחה אצלי שוב בגרון אופציה לבירה ושקלתי לשבת לרגע או שניים במקום הצנוע של מבשלת תלפיות (24 ₪ לחצי ליטר!), אבל מצאתי את עצמי על הבר בתלפיות המסעדה. על החוויה הנעימה כתבתי לא מזמן. ליד המבשלה יש חומוס שעדיין לא ניסיתי ואת גלידה בוזה הזכורה לטובה מסאסא ותרשיחא.
ומה עוד בשוק?
הבנין המקורי של השוק, שאכלס שלוש קומות ממנו, נמצא כבר די הרבה שנים בשיפוצים (או לא) ורק בקומה התחתונה יש דוכנים. השלט בכניסה לא משאיר מקום לספק לגבי ההבדל בין הבחוץ והבפנים: “לא מוכרים חזיר, בשר ועופות טרף. אין לנו קשר לשוק שמחוץ לבנין!”
מכּוֹלות סובייטיות עם מוצרים מעניינים, שמרוב מבחר שלהם אני בדרך כלל מתבלבל ולא קונה, דוכני פירות, ירקות, תבלינים, דגים, מאפים, לא מעט מסעדות ודוכני אוכל וכל מה שחשבתם לחפש בְשוּק.
ולא רחוק משם, ברחוב ארלוזורוב 8א', נמצאת הקונדיטוריה של ליבל הזכורה לטובה.
גם הגרפיטי מאד יפה שם,
אחלה גרפיטי.
הו הו הו, חיפה חיפה
גולדמונד חנות מופלאה. חנות הספרים המשומשים המעניינת ביותר שראיתי אי פעם. גם ליבירה זכורה לטובה מאירועי הבירה בתור הזהב של מבשלות הבוטיק. אזכור הבייגלה עם גרגרי המלח הזכיר לי נשכחות מהילדות, כאשר ניתן היה למצוא אותם מושחלים על מוט עץ במכולות. זכור לי שרק לביסים שכללו את המלח היה טעם.