מהספר 'בישול ביתי – מתכונים שילדים אוהבים', בהוצאת בית הספר שאחותי למדה בו בכתה ג', נכנסו מספר מתכונים לרפרטואר הביתי. אחד מהם הוא הבקריז, שרק לרגל כתיבת רשומה זו חקרתי עליו מעט והופתעתי לגלות שהמקור הוא הודי ולא צפון אפריקאי כפי ששיערתי. בצק פשוט, שטוח, שמכינים בזריזות במחבת, לא בלתי דומה לצ'פאטי. כמו רוב הלחמים ההודים, אין בבצק גורם התפחה. נהוג להכין אותו רגע לפני שאוכלים, כדי שאפשר יהיה ליהנות ממנו חם.
במתכון נכתב "ההודים אוהבים לאכול בקריז עם ביצת עין או רוטב קארי חריף".
במיטב ספרות האוכל ההודי שיש לי לא הצלחתי למצוא התייחסות לשם בקריז, ברם בעזרת דוד גוגל מצאתי אותן עד מהרה. אז גם גיליתי שבתוך הז’אנר בּהקְרִי (Bhakri) יש עוד תתי סוגים וכמובן, מתכונים לרוב.
Bhakri
אמל"ח
2 כוסות קמח חיטה מלא
¼ כוס שמן זית (במקור: ¼ חבילה מרגרינה ובהודו: גהי)
1 כפית מלח
~½ כוס מים רותחים
(הפעם הוספתי לבצק גם בצל מטוגן ושמיר)
תו"ל
מערבבים בקערה את הקמח, השמן והמלח ומוסיפים לאט את המים עד שהבצק חלק. אם צריך, מוסיפים מים.
בידיים משומנות יוצרים כדורי בצק בגודל כדור פינג פונג.
בעזרת מערוך (או בקבוק זכוכית), או אפילו על כף היד, מרדדים את הכדורים לעיגולים דקים.
קולים במחבת חמה ויבשה (במקור: מטגנים במעט שמן), עד שהבצק יבש ומופיעות נקודות חומות וזהובות.
אז מה היה לנו שם?
Bhakri
אמל"ח
2 כוסות קמח חיטה מלא
¼ כוס שמן זית (במקור: ¼ חבילה מרגרינה ובהודו: גהי)
1 כפית מלח
~½ כוס מים רותחים
תו"ל
מערבבים בקערה את הקמח, השמן והמלח ומוסיפים לאט את המים עד שהבצק חלק. אם צריך, מוסיפים מים.
בידיים משומנות יוצרים כדורי בצק בגודל כדור פינג פונג.
בעזרת מערוך (או בקבוק זכוכית), או אפילו על כף היד, מרדדים את הכדורים לעיגולים דקים.
קולים במחבת חמה ויבשה (במקור: מטגנים במעט שמן), עד שהבצק יבש ומופיעות נקודות חומות וזהובות.
הכי מוזר שמתכון לדבר כזה התגנב לספר כזה. מישהו כנראה עישן או הסניף משהו.
כל אחד מילדי השכבה הביא מהבית מתכון שהוא אוהב עם הסיפור שמאחוריו. הילדה שהביאה את הבקריז כתבה:
"את המאכל הזה נהגה סבתא מצד אבא להכין לנו כשהיינו קטנים. לאחר שהיא נפטרה דודה שלי לימדה את אחותי איך להכין לנו בקריז בבית."