אחד הדברים הנחמדים שקרו בשנה האחרונה הוא שהאינדיאנית הגדולה התחילה לאכול כל מיני דברים שלא העזה לטעום עד כה. לפני כמה שנים, באחד מנסיונות השכנוע שלנו שתטעם משהו שלא נראה לה, אמרתי לה שיום אחד היא תבין שהפסידה הרבה אוכל טעים בגלל עקשנות. יום הדין הגיע! לשמחתנו מה רבה, החלה הנ"לית לחבב גם אוכל הודי. על כן, אך טבעי היה שבטיולנו בצְפון אזור חיוג 04 נכנסנו לבדוק מה מצב העניינים במסעדה ההודית 'טאלי' בקרית שמונה. המסעדה קיימת כבר שש שנים ונראה שאנחנו האחרונים בארץ שעוד לא היו בה או שמעו עליה.
טאלי (55 ₪) – אורז, צ’פאטי, יוגורט, דאל, אלו גובי, מאטאר גאג’ר
לבעלים והשף ההודי, קאלו באבא, היה בפושקר גסט האוס שאירח מטיילים ישראלים רבים, מהם למד לבשל אוכל ישראלי, אותו הגיש במקום. שם גם הכיר את זוגתו הישראלית ועלה איתה לארץ.
פאניר טיקה מסאלה (69 ₪) ומאחוריו פאלאק פאניר (75 ₪)
רגע נוסף שהסב לי נחת היה כשהקטנה ביקשה מהמלצרית חריף.
מסאלה דוסה (49 ₪)
ברפי (49 ₪) ומרגריטה (40 ₪)
פרט לקינוח, שהיה שונה מזה שהצמחונית הביאה מהודו פעם, הכל היה טעים מאד ובנדיבות ואפילו האינדיאניות נהנו.
אנחנו עוד נחזור לשם.
היציאה הצפונית מק"ש – מתחם נופית החרמון, כביש 99
ויש שם באמת טאלי בצהרים? זה אחד הדברים החביבים עלי בהודיות: מגש המנות הקטנות שיוצרות ארוחה שלמה. יש לידנו בהמבורג הודית טובה, שמשום מה לא מציעה טאלי בתפריט שלה.
טאלי כל היום, לפי התפריט. מנה נדיבה. נראה שההשקעה העיקרית בטאלי זה הצלחת המחולקת לשקעים – התבשילים קיימים במטבח, רק צריך לסדר אותם יפה בשקעים. אפשר גם להציע גם תכולת הטאלי לבחירה, או כמה סוגי טאלי. מעניין למה לא מגישים אותה.