למי צלצלו הארנבים?

"מהמערה הגיע אליו ריח של אוכל, ריח של שמן, בצלים ובשר מטוגנים, ובטנו התהפכה מרעב."

(כל הציטוטים המובאים כאן לקוחים מתוך "למי צלצלו הפעמונים" מאת ארנסט המינגוויי, תרגום: תרצה גור אריה, פן הוצאה לאור/ידיעות ספרים 2006 והם באישור ההוצאות)

זהו הספר הראשון של המינגווי שאני קורא, קיבלתי אותו מלילי עוזיאל בחודש יולי האחרון. שם הספר לקוח מתוך פואמה שכתב John Donne, משורר אנגלי בן המאה ה-16, שהפכה להיות מפורסמת מאד והשפיעה על יוצרים רבים. הפסקה ממנה לקוח שם הספר מצוטטת בראשית הספר.

קורא "למי צלצלו הפעמונים" מאת ארנסט המינגווי

תרגמה את זה יפה תרצה גור-אריה

אז עוד מעט הוא יפוצץ את הגשר – זאת המשימה שלו

ולא ברור בכלל אם הוא יחיה

הסיפור מתרחש במשך כמה ימים בשנת 1937, בזמן מלחמת האזרחים בספרד. יותר מחצי מיליון בני אדם נהרגו במלחמה. בתוך מערה בהרים בצפון ספרד, מתחבאת קבוצת מורדים שמצליחים לכלכל את עצמם: צדים ארנבות, מלקטים פטריות, משיגים לחם בכפרי הסביבה ומטביעים את יגונם ביין וטבק – מנסים לטשטש את מציאות המלחמה האיומה מתי שרק אפשר. הארוחות שלהם מחממות ומנחמות. כשרוברט ג'ורדן ניגב בפיסת לחם את שאריות הרוטב מהצלחת רציתי גם אני לטעום.

"כולם אכלו מהמגש ובלי לדבר, כפי שנהוג בספרד. היה זה בשר ארנבת שבושל יחד עם בצל ופלפלים ירוקים וגרגרי חומוס ברוטב יין אדום."

"היין היה טוב. היה לו טעם קלוש של שרף שמקורו בנאד היין, אך הוא היה יין מצוין וזרם קל ונקי על לשונו. רוברט ג'ורדן שתה לאיטו וחש כיצד מתפשטת חמימות ומתמזגת בעייפות גופו."

(ארנבת איטלקיה)

בכל פעם שהופיעה בספר פסקה על ארוחה, הרגשתי, ביחד עם הדמויות, רוגע פתאומי והקלה לכמה דקות. אפילו כאן, כשזו לא ממש ארוחה, אלא צידה לדרך, הצלחתי לדמיין את ריחו החריף של הבצל באוויר הצח, שמתחזק עם כל חיתוך באולר:

"כל אחד מהם קיבל שני כריכי בשר גדולים עם פרוסה של גבינת עזים, ורוברט ג'ורדן חתך באולרו המתקפל פרוסות עבות של בצל והניח אותן, יחד עם הבשר והגבינה, בין פרוסות הלחם העבות."

על הבצל מעיר לו אגוסטין שריח הנשימה שלו יצליח לעבור דרך היער והפשיסטים יריחו אותו. הפתרון, כמובן, הוא לשטוף את הפה ביין.

כשהגעתי לחלק הזה עצרתי לרגע כדי למזוג לעצמי כוס ויסקי והמשכתי לקרוא אגב לגימה:

"רוברט ג'ורדן הכניס את ידו אל מתחת לשולחן והוציא את בקבוק הוויסקי השטוח שאל סורדו נתן לו במתנה. הבקבוק היה מלא למחצה."

"כשאנסלמו בלע את הוויסקי חש ששורף לו באפו, בעיניו ובפיו ואחרי זה היתה לו תחושת אושר וחמימות נעימה בבטנו. הוא ניגב את פיו בגב ידו."

קטונתי מלנתח את הספר, רק רציתי לציין את תיאורי האוכל שבו ושאני ממליץ לקרוא אותו.

(ארנבת אנגליה)

לקריאה נוספת:

ג'ון דאן, "למי צלצלו הפעמונים": איך הוא מתקשר למילות השיר "רקמה אנושית אחת" / עופרה עופר אורן

For Whom the Dinner Bell Tolls – The Role and Function of Food and Drink in the Prose of Ernest Hemingway \ Samuel J. Rogal, 1997

תבשיל רגלי ארנבת ברשומה של דני, כאן

ארנבת כשרה – מתכון של דן בן-אמוץ, כאן