ביום שבת חבר טוב בא לבקר במושב. אין דרך יותר טובה לארח מאשר עם בשר טוב על האש וכוס יין טובה ביד. קניתי את הבשר במקום הקבוע בערך שעתיים מוקדם יותר ונתתי לו להתחמם לו לאיטו במטבח.
כרגיל התחלנו עם הבשר ה"קל"… קציצות ונקניקיות. פשוט בשר מעולה.
רוב חובבי הבירה מסתפקים בשתייתה או בהכנתה, אבל מי שבאמת מתעניין יירצה גם לקרוא על ההיסטוריה שלה. ישנה אסכולה הטוענת כי כל ההיסטוריה האנושית סובבת סביב ייצור הבירה ושתייתה. זוהי אולי הגזמה, אבל שני ספרים ישנים-חדשים של היסטוריון הבירה האנגלי פיט בראון טוענים שאין ספק כי ההיסטוריה האנגלית עוצבה ע"י בירה.
לבריטים ישנה כידוע אובססיה להיסטוריה שלהם. בניגוד לעמים רבים אחרים, הם גם יודעים לכתוב עליה. היות והבירה והפאב הם בין המוסדות האנגליים הידועים ביותר, אין פלא שישנם שלל ספרים על בריטניה ובירה. פיט בראון עבד בעבר בפרסום והתעניינותו בהיסטוריה של הבירה החלה כאשר יום אחד הוטל עליו להכין מסע פרסום עבור סטלה ארטואה והייניקן. ב-2003 הוא עזב את הפרסום והחל לכתוב על בירה במשרה מלאה. מאז הוא כתב שלושה ספרים על בירה. בראון אמנם אינו טוען בגלוי כי הבירה היא האלמנט המרכזי בהיסטוריה האנושית, אבל הרעיון מופיע אצלו פעמים רבות, למשל בטענה כי הצורך במאמץ קיבוצי על מנת לייצר בירה היה גורם מכריע שדחף את בני האדם להתקבץ ביישובים.
מדי פעם אני קורא בבלוגים על חוויות קולינריות בפריז. חובבי קולינריה רבים נוהגים להזמין מקומות במסעדות נחשקות שבועות מראש ולתכנן מראש כל צעד ושעל במסע. אני לעומת זאת אוהב להיסחף בפריז עם הזרם. במשך השנים למדתי פחות או יותר לזהות את מלכודות התיירים וכך אני נוהג ללכת ברחובות העיר, להתבונן ולבחור בצורה ספונטנית את המקומות בהם אני סועד. כמובן שנוהג זה יכול להפוך את הטיול איתי לחוויה מורטת עצבים, אבל עד היום הזדמן לי לבלות בפריז בעיקר לבד. דוקא כאשר הלכתי עם אנשים אחרים סיימתי במקומות לא מוצלחים.
ביום שלישי האחרון הוזמנו לחגיגת סוף הבציר ביקב תשבי. הירושלמי שבינינו לא יכול היה להגיע ולכן "רק" 67% מהצוות נכח באירוע. ליובל זוהי הפעם הראשונה שהוא מבקר ביקב תשבי. את היינות של תשבי אנחנו פוגשים בדרך כלל בכל מיני תערוכות ופסטיבלי יין, ובאמת הגיע הזמן שגם נבקר ביקב.
הגענו לפאתי זכרון יעקב במצב רוח טוב ובגישה אופטימית לגילוי מציאה חדשה ומעניינת. במרכז האירוע היו יינות סדרת "אסטייט" (Estate), “אחוזה” בעברית. זוהי הסדרה האמצעית של היקב, אשר אמורה לתת יין איכותי בתמורה למחיר.
על בר האויסטרים האגדי של קה-דה-ווה
חבר גרמני שלי עבד פעם באוסְטֶרִיה. למרות שהמקום היה איטלקי לכאורה, הם אימצו מנהג צרפתי מעניין. זה היה חורף ותפקידו הראשון היה לשבת לפני הכניסה למסעדה עם ארגזי אויסטרים טריים ולהציע אותם לעוברים וההולכים. היה זה תפקיד קר ולא נעים, אבל מישהו היה צריך לעשות אותו. אחרי זמן קצר יחסית החבר החליט שהוא לא המישהו הזה, והוא המשיך לקריירה אחרת. חברי הכיר היטב את צרפת ואת מנהגי אכילת האויסטרים של תושביה. הוא נהג לספר סיפור משעשע על עוברי אורח גרמנים יודעי דבר לכאורה, שלאחר שרכשו ממנו רכיכה, נהגו לבלוע את היצור האומלל מבלי לנגוס בו. לדבריו, היה זה מעשה מטופש משום שכידוע את האויסטר אוכלים חי. ללא נגיסה, כך ידידי, הוא ממשיך לחיות עוד מספר דקות עד שמיצי הקיבה הורגים אותו. אני מתאר לעצמי שתיאור זה הבריח את הצמחונים ועדיני הנפש למיניהם מן המסך כשהם צווחים ומנופפים את ידיהם בהיסטריה.
