בארוחות בטבע הישראלי הפראי אני תמיד מוצא את עצמי מחפש את כוס היין שלי. אני זז משם לכאן, רגע ליד המנגל, רגע ליד החבר'ה, רגע ליד הג'ריקן, מניח את הכוס בזהירות בצד ושוכח ממנה לכמה שניות. והכוס מתעתעת ומשנה מיקום כדי לבלבל אותי.
הפתרון? בירה.
לא ממש, גם בקבוק הבירה מסתתר ברגע שאני מפנה לו את העורף.
כדי למנוע נדידת כוסות ולשיפור יציבות הזכוכית על הקרקע, הכנתי לאחותי שני מחזיקי כוסות יין לשטח. אני לא בטוח אם גם לה יש את בעיית כלי הזכוכית החמקניים ובכל זאת הכנתי, פן יחסר. השתמשתי בקצה של לוח עץ (Stave) מחבית יין ובמוט עגול שחידדתי לרמת קוטל ערפדים.
נגרות זאת אמנות / אפרים לייסט (דני סנדרסון)
"נגרות זאת אמנות.
אני עושה לך שולחן
ותוך שנתיים הוא מוכן.
אני דופק את המסמרים
ומשחק בדבק נגרים
ואם יוצא לי קקמייקה,
אז אני מצפה זאת עם פורמייקה.”
סכין ייעודית לחיתוך פיצה זה אחת הדברים המיותרים, אם לא ה-. ועל אף זאת, החלטתי להכין כזו. השתמשתי בלוח אלון ששחה ביין, שיובל דג*. לא טריוויאלי להשחיז את הקצה מבלי לשבור את העץ…
נראה נחמד, טרם נוסה על פיצת אמת.
(*יובל דג משהו מתוך חבית יין)
