בגיל 15 היתה הצמחונית מעריצה של The Police ואפילו הסתפרה כמו סטינג. זה עבר לה מאז. ואני, עם כל חיבתי לפוליס, דווקא שמחתי למצוא חזרה שלהם לפני הופעה, שבה סטינג כמעט ולא שר ובטח שלא חוזר מאה פעם על אי-יו-יו-יו-יוווווו בסוף כל שיר.
בנוסף לפוליס, אני מחבב מאד לימון כבוש, אבל לא מצליח למצוא לו מספיק שימושים. הוא נפלא בפריקסה, מעולה עם דגים ועוף, אבל את כל הנ"ל לא כל כך יוצא לי לאכול. טעמו עז על פי רוב ולא ערב לחכו של כל אוכלוס, כך שאני תמיד נתקע בדד במערכה עם צנצנות לימון כבוש.
לא מזמן יצא לי שוב לאכול מנת חומוס טובה בדשא הגדול של מושב נטור (רמה”ג), בנגרר החומוס של איתמר מוסֶנזון. בין התוספות של החומוס שמחתי למצוא ממרח לימונים כבושים קצוצים דק, שהשתלב מעולה עם המנה. יפה, לא חשבתי אף פעם לטחון/קצוץ את זה.
(קאיפיריניה עם סומאק)
עץ הליים הנדיב שבחצר הניב החורף כמות לא רגילה של פרי טעים, עסיסי ונטול גרעינים. באחד מאתרי המשתלות בארץ קראתי על חסרונו הבולט של הליים: "אין מה לעשות עם כל כמות הפרי". תגובתו של יובל על הדברים: "הוא לא יודע להכין קאיפיריניה?". ואמנם, חלק מהליימים נמעכו בקאיפיריניות, רובם נסחטו אל סלטים ואת חלקם כבשתי וטחנתי.
את המתכון הראשון נתן יעקב לישנסקי באחת מתכניות ‘גידי גוב הולך לאכול’:
ממרח ליים כבוש (במקור לימון)
אמל"ח
פירות ליים
מלח גס
פלפלים חריפים מיובשים
עלה דפנה
שמנ"ז
תו"ל
פורסים את הליים לרוחב – חתך כמעט עד הסוף וחתך מלא לסירוגין, כך שמתקבלים זוגות של פרוסות מחוברות.
בתחתית צנצנת זכוכית נקיה מפזרים מעט מלח גס.
זורים מלח גס בתוך החתך שבין הפרוסות המחוברות ומניחים אותן בצנצנת. מעליהן עוד מלח גס.
בינות לפרוסות מניחים פלפלים חריפים, לפי הטעם.
מוסיפים לצנצנת עלה דפנה.
דוחסים את הפרוסות וממלאים את הצנצנת בשמן הזית.
סוגרים היטב ומניחים לשבוע לפחות. עד כאן לישנסקי.
כדי להפוך את הכבוש הכבוש הזה לממרח, מעבירים למעבד מזון וטוחנים היטב. אני השתמשתי במוט בלנדר, או כפי שהוא מכונה אצלנו בבית, ה-בזז. אם יש לכם לכם גרעינים בליים/לימון, אל תתעצלו להוציא אותם לפני הטחינה.
מחזירים לצנצנת ושומרים במקרר.
זה חומר חזק, נהדר על חומוס, בסלט, בסנדוויץ', באורז, בטחינה, על תפ"א.
את אותה הכבישה יישמתי על קלמנטינות, כולל הקליפה. יצא עוצמתי יותר מהליים. לא לרכי הלבב. חשבתי מה לעשות עם הממרח הכתום החזק הזה ולבסוף הכנסתי אותו ללחם שאפיתי. יצא נפלא.
את המתכון השני נטלתי מכאן וגם הוא יצא טעים מאד, עם שום ופפריקה.
צריך לטחון את זה עוד. יצא חלק יותר עם ה-בזז.
אז מה היה לנו שם?
ממרח ליים כבוש (במקור לימון)
אמל"ח
פירות ליים
מלח גס
פלפלים חריפים מיובשים
עלה דפנה
שמנ"ז
תו"ל
פורסים את הליים לרוחב – חתך כמעט עד הסוף וחתך מלא לסירוגין, כך שמתקבלים זוגות של פרוסות מחוברות.
בתחתית צנצנת זכוכית נקיה מפזרים מעט מלח גס.
זורים מלח גס בתוך החתך שבין הפרוסות המחוברות ומניחים אותן בצנצנת. מעליהן עוד מלח גס.
בינות לפרוסות מניחים פלפלים חריפים, לפי הטעם.
מוסיפים לצנצנת עלה דפנה.
דוחסים את הפרוסות וממלאים את הצנצנת בשמן הזית.
סוגרים היטב ומניחים לשבוע לפחות.
טוחנים היטב במוט בלנדר, או במעבד מזון. אם יש לכם לכם גרעינים בליים/לימון, אל תתעצלו להוציא אותם לפני הטחינה.
מחזירים לצנצנת ושומרים במקרר.
וואו, קלמנטינה כבושה. לא הגזמת? את צנצנות הלימון הכבוש שלי אני גומר בקצב של אחת לשלוש שנים.
הטעות היחידה עם הקלמנטינה היתה הקליפה המרירה מאד. אולי הייתי צריך לגרר אותה קצת בפומפיה במקום.
צנצנות במזווה – נסה לטחון אחת ותראה שזה באמת יותר שימושי כממרח.
הטחינה למממרח אחיד היא קסם שינוי מצב צבירה המעביר מקטגוריית המוחמצים למשפחת המריחים וזה, דני, ההבדל בין 3 שנים לחודש. יש שם אפשרויות.