אוקספורד הרבה יותר נעימה מחברתה הבירה. הגענו אליה ברכבת. היא קצת כמו עפולה של האזור: המרכז שלה קטן יחסית (20 דקות הליכה מקצה לקצה) ופה ושם יש שכיות חמדה.
חניון האופניים בתחנת הרכבת נראה כך וזה ללמדכם על הוייב בעיר:
סיכום הפרקים הקודמים: האינדיאנית הגדולה רשמה את עצמה לשבועיים של קורס כתיבה יוצרת באוקספורד. אנחנו בינתיים טיילנו בקוטסוולדס ובלונדון עם אחותה האינדיאנית לא פחות.
בשוק המקורה אכלנו שני פאים גרועים במיוחד בדוכן של Pieminister, שזכרתי דווקא לטובה.
בחנות הספרים בשוק הזה מקבלים קפה על קניית ספר.
השוק הפתוח באוקספורד נקרא דווקא Gloucester Green Market והוא נחמד למדי. יש בו גם דוכני אוכל וגם מיני פשפשא, שחלקם אפילו זולים. אם לא היינו צריכים לחסוך מקום ומשקל בסילון של איזי, הייתי רוכש איזה חפץ או שניים. אכלתי מנה טיבטית סבירה עם אורז, כבש ועדשים ובקשתי תוספת חריף לשמחת בעלת הדוכן. הבנות אכלו קולקציה של אוכל אצבעות אסייתי מוצלח.
על הפאב Head of The River שמענו המלצות מכמה מקומיים ונגשנו לבדוק הכהמלצתם. על המיקום אין מה להתווכח, הפאב נמצא על גדת התמזה והישיבה בטראסה שלו נעימה. מאידך, נראה שניסו לחסוך כאן בתקשורת מול המלצרים ולכן ההזמנה דרך אתר או אפליקציה. אחרי 20 דקות מתסכלות הבנו שההזמנה באתר לא עובדת והלכנו להזמין באופן אישי ממלצרית בשר ודם שעמדה ליד המטבח. הפיש והצ'יפס שלי היו עשויים טוב מאד, ברם לא מעניינים במיוחד. הבנתי את זה כבר מזמן לגבי המנה הזו ובכל זאת, נראה שאני צריך מדי פעם תזכורת.
רציתי מאד לטעום את בירות הבוטיק, אבל הן אזלו. כשכתבתי על כך לדני בצער, הוא הפטיר: "אה, פאב של Fuller’s. זה מסביר." שתיתי גינס. גינס זה אחלה.
עוד משהו שאני יודע היטב ושהמח הניאנדרטלי שלי מסרב לקבל, זה שנקניקיות על הבוקר זה לא רעיון טוב – טעים, אבל משכיב. ועוד בקרואסון. זו בדיוק הסיבה שאני ממשיך להתלהב מזה.
ביום חם נכנסתי לגמרי במקרה אל הפאב Three Goats Heads ומיד חבבתי אותו, כשזרם אוויר מזגני קר עטף אותי בשקיקה. סוף סוף פאב ממוזגן לעילא! משכתי את הזמן שם כדי לצנן את הרמ"ח. השלטים הפזורים במקום מזהירים שאין להשתמש במכשירים דיגיטליים, מכיוון שהם רוצים לשמור על אווירת הפעם (פעם לא היו מזגנים, אם כבר נכנסים לפינות). מצד שני, נתנו לי לצלם את הבר והברזיה. הפאב שייך למבשלת Samuel Smith, שמהסטאוט שוקולד האורגנית שלה התלהבתי בפעם בקודמת בממלכה.
מאחורי הבר שלט נוסף הסביר שכאן מקפידים על הגשת הבירה עם ראש קצף ושיש לפחות 90% נוזל מתחתיו. ברם, אם אתה מרגיש מקוצף מדי, המוזג ישמח להעלות עבורך את המפלס (top-up), פרא אדם שכמוך, חוליגן!
עוד אני לוגם נוזל כהה סמכמך ומתענג על הצלזיוס, נכנס בחור כסוף שיער מלא שארם ומשך את תשומת לב בעלת הבית:
“How are you today, Bob? Are you OK?”
“I’m hot! Hopefully we’ll have some rain soon…”
“Oh, I miss the rain too, Bob.”
מעט אחריו הגיעו עוד מספר קבועים וכולם:
“Hi Bob! How are you?”
ובוב:
“Not too bad, mate.”
אחלתי לבוב גשם רק בעִתו ואולי טיפה קודם.
החותר במוט
במרחק 5 דקות הליכה ממלוננו נטול המזגן שעל גדת הנהר נמצא הפאב The Punter. אחד מתחביבי התושבים בערים עם נהר לא עמוק, כמו אוקספורד, הוא חתירה בסירה שטוחה עם מוט ארוך שדוחף את קרקעית הנהר. הפאב קרוי על שם תפקיד החותר. זהו פאב טבעו-צמחוני עם תפוסה מלאה מאד (בפעמיים שהיינו בו). שמחתי לראות נשים מנהלות את הבר. הרבה ספורטאים עוצרים פה לנוח ולהתרענן בפת פיינט. בדרך כלל בעמידה בחוץ עם מכנסי הרכיבה המגוחכים שלהם.
חומוס עם אגוזי מקדמיה ושמיר (4.5£) כמנת פתיחה היה טעים, קטן והגיע עם פיתות אמת. היה חסר לי חריף. וחומוס. המבורגר פטריות (14£) וטליאטלה עם בוראטה, רוקט ושום שחור (14.5£) היו גם הם מוצלחים מאד.
שתינו APA נחמדה, סיידר לא רע, ו-IPA מצוינת, אבל חמה בקטע אנגלי. הגעתי סופית למסקנה שלא משנה כמה טעימה הבירה, אני רוצה אותה קרה מאד, עם עדיפות לכוס שיצאה מהמקפיא.
עוד יש באנגליה בפאבים קטע עם שקיות צ'יפס לנשנוש ליד הבירה. נתקלנו בתופעה בשבוע שעבר בקוצ'מוץ'. חשבתי על זה והחלטתי שזה דווקא רעיון לא רע. אני זוכר את פאב המתנדבים בקיבוץ מסדה שבסוף שנות ה-90 היה מציע פופקורן כפי יכולתך על חשבון הבית.
תה בבלקון של הגזוזטרה של המרפסת
אחרי סיור במוזיאון Ashmolean עלינו למרפסת הקומה העליונה לתה אחה"צי של אוגוסט. היה טעים וגם מאוורר עם רסס מים לא היה מזיק באווירת הקיץ הטמפרטורלית שעל הבלקון. מישהו צריך לעדכן את האירופאים לגבי שינויי מזג האוויר, שיביאו אותם לחשוב. 
(הגיע בהתחלה עם סלמון, שהוא כידוע חיה, אבל הטעות תוקנה עד מהרה.)
(ועל זה אמא שלי אומרת: "לא יכולתם כבר לגמור את זה? אח"כ אני שבוע נאבקת עם השאריות")
בוקר אחד טיילנו לאורך הנהר. כך גילינו שהרבה אנשים רצים באוקספורד על הבוקר ושלא מעט אנשים גרים בסירות.
בדרך לחנות הספרים האחרונה ביריחו (חנות נהדרת!) עצרנו לקפה ומאפה טעימים אצל Gail’s.
באחת מהפסקות הצהריים האחרונות שלה מהלימודים פגשנו את האינדיאנית הגדולה במסעדה ההודית 4500 מיילים מדלהי, בהמלצתה של הנ"ל. היה טעים מאד באופן הודי. סרבתי להצעת המלצר לשתות בירה היינקן ובמקומה שתיתי קוברה, שהיא די אותו הדבר.
עוד קצת אוקספורד:
(הוציא לו הילד את הקוץ ושם לו חדש)
לקהל הקוראים, חנויות ספרים משומשים באוקספורד שממליצה האינדיאנית הגדולה:
St Philip's Books – ליד החנות של אליס בארץ הפלאות
Oxfam – גם ספרים יש שם
Last Book Shop – מבחר גדול ומחירים טובים
The Book Stop – גם בבעלות חנות הספרים האחרונה
Gulp Fiction – בשוק המקורה
בפעם הקודמת: לא-נדון
ובזאת שלפניה: הקוטג’ שבקוצ’מוץ’
גם אני חושב שפיש אנד צ'יפס זאת מנה מוערכת יתר על המידה, וגם אני חוטא לפעמים. מה שכן, משום מה היא טעימה יותר עם בירה.
הגיוני – הבירה עוזרת להתמודד עם השומן ולהיפך.
נשמע שהיה כיף
ספרים בירה ושווקים… טיול נהדר