שווקים באירופה יכולים לתעתע קשות. לפעמים צריכים תואר בניתוח מערכות כדי להבין מתי הם פתוחים. ימי ושעות הפעילות יכולים להיות מוזרים עד אכזריים. בהחלט ייתכן שוק שפתוח ביום הרביעי של כל חודש ששמו מתחיל באות מם מהרגע בו גלגל השמש כולו עולה מעל האופק ועד שנשמע צלצול הצהרים של פעמוני כנסיית פאולוס המקפיץ הסמוכה.
לקטגוריה הזאת נכנס שוק הדגים של המבורג. קצת קשה להבין איך שוק יכול להיות אפקטיבי ואטרקטיבי כאשר הוא פועל בחודשים אפריל-אוקטובר רק בימי ראשון מהשעה חמש עד השעה תשע וחצי. בבוקר. בחודשי החורף מגלים שם מידת רחמים ומתחילים בשבע במקום בחמש. מישהי סיפרה לי שהיא היתה שם פעם בחורף וזה היה ברוטלי.
לא בדיוק ריקנות, אבל גם לא נורא
השוק נמצא תמיד בצמרת רשימת ההמלצות למבקרים בהמבורג. כחובב שווקים מובהק שמתי אותו על הכוונת, אבל בתור מאותגר בוקרית חשבתי שלעולם לא אצליח להגיע. אכן, בפעם הראשונה שניסיתי קמתי בשש, הרגשתי עקצוץ בגרון וחזרתי לישון. קורונה. שבוע לאחר מכן הצלחתי יותר ובשבע ורבע התייצבתי בכניסה המזרחית לשוק לאחר נסיעה בתחתית והליכה ברחובות העיר הריקים (יום ראשון, כן?). הריקנות השתנתה באחת עם ההגעה לשוק.
איך הגיעו לכל הרוחות למועדי פתיחה כאלה? כמו במקרים רבים לאורך ההיסטוריה, גם כאן ההסבר היסטורי. כאשר בסוף המאה ה-16 החל לפעול על גדת נהר האלבה נמל דיג קטן, הדייגים חזרו לרוב מהים בסוף השבוע. באותה תקופה לא היו אמצעי קירור ולכן היו חייבים למכור את הסחורה המתכלה מהר ככל האפשר, כי הרי ידוע שהדג מסריח לא רק מהראש. כתוצאה מכך הכנסיה נתנה לדייגים אישור מיוחד למכור גם ביום ראשון ועד מהרה התארגן בתחילת המאה ה-18 שוק דגים מאולתר ליד הנמל. אחרי מספר שנים השוק התמסד וסוחרים אחרים הצטרפו. כדי לאפשר בכל זאת למוכרים לנוח קצת בסוף השבוע, הוחלט לקיים את השוק מוקדם ככל האפשר על פי הנוסחה "גומרים-הולכים".
מגוון אנושי מאפים מהסוג הנחות
משכימי הקום זוכים לחוויה מוזרה וטראשית למדי. הקליינטורה מעורבת וכוללת חובבי ז'אנר, חובבי מבצעים (תכף נגיע לזה), תיירים והציבור המעניין ביותר: מבלי רחוב ריפרבאן הסמוך והידוע לשמצה, בו ההוללות נמשכת כל הלילה. חלק גדול מפליטי הריפרבאן נודדים עם עלות השחר לשוק כדי לספוג את האלכוהול העודף באמצעות המזון המהיר הנמכר שם.
צלופחי דיטר דגים טריים מהים הצפוני
אמנם לא הגעתי מהבילויים, אבל רק אחרי קפה טוב ומאפה מהסוג הנחות התאוששתי מספיק ופניתי לסקור ברצינות את השוק. הדוכנים פרושים לאורך הנהר. חלקם מוכרים דגים טריים; חלקם מוכרים מוצרי דגים, ורובם מוכרים את שניהם. מפורסם במיוחד דוכן הצלופחים של דיטר, שידוע כטיפוס זועף למדי. חובבי מוצרי הדגים ימצאו כאן גן עדן; חובבי הטריים קצת פחות, היות ובים הצפוני מבחר מוגבל למדי של דגה. יחד עם זאת מצאתי דוכן רציני עם מבחר יפה. בסיום הסיבוב חזרתי אליו והצטיידתי בשני גומבר ושני מקרלים.
מכירה פומבית של פירות תירסאים
השוק בנוי במידה רבה סביב מבצעים שונים ומשונים. שני סוגים בולטים במיוחד. ראשית, משאיות ולידן במות עם טיפוסים קולניים שעורכים מעין מכירה פומבית למוצרים הארוזים בארגז המשאית. ממשאית אחת מוכרים ממתקים, מאחרת חטיפים, ממשאית שבסוף השוק מוכרים צמחים ועציצים. כל המכירה נעשית בכמות גדולה וברגע שמסכימים על המחיר, משתתפי המכרז מקבלים את ארגזי או שקיות הסחורה. איכר אחד ובנותיו מכרו בשיטה דומה תירס טרי מארגז של טנדר. ברגע שתכולת המשאית נמכרת הטיפוסים מתקפלים ונעלמים.
הסלים האלה חשודים, אבל הסחורה כנראה טובה
המודל השני נוגע בעיקר לפירות וירקות. דוכנים שלמים מציעים סלי קניה עם מלאי ירקות או פירות במחיר פיקס הכולל את הסל. זה מזכיר את ארגזי המשק שניתן להזמין בארץ, רק במחירים נמוכים בהרבה ובשיטת "שלם וקח". חשבתי שמדובר בסוג של רמאות, אבל בחנתי כמה סלים והם אכן היו מלאים בסחורה טובה ומגוונת. ישנו גם דוכן גבינות ונקניקים שמוכר בשיטה זו, אבל דווקא שם המוצרים נראו לי מהסוג המסכן/פג התוקף. חלק גדול מדוכני הדגים מציעים במחיר קבוע חבילת פילטים של דגים שונים שמתאימה במיוחד למחבת הדגים הטיפוסי של המטבח ההמבורגאי. גם כאן לא השתכנעתי, למרות שהסחורה כנראה טובה.
זה המקום לאכול לחמנית דגים בבניינים שבקצה המערבי אפשר לאכול בראנץ’
אפשרויות האכילה בשוק הן מסוג העמידה. כמעט כל דוכני הדגים מוכרים את לחמניות הדגים הפופולריות של צפון גרמניה. אם חשקה הנפש בלחמניה עם הרינג, שרימפס זעירים, קציצות דג או מטיאס – זה המקום. מיטיבי הלכת יכולים להתעכב בשוק עד השעה תשע ואז להתיישב באחת המסעדות שבהמשך רחוב הנמל לבראנץ’ יום ראשון אקלקטי למדי. מדי יום ראשון מבקרים בשוק כ-70,000 אנשים, והצפיפות מורגשת ליד הדוכנים הפופולריים. יחד עם זאת, מעבר לשדרת הדוכנים יש מקומות פתוחים רבים בהם ניתן להתרגע קמעה עם קפה, מאפה, או לחמניה.
ליד השוק עוגנת צוללת סובייטית. זאת לא פלישה, אלא עוד אחד מהמוזיאונים המשונים של המבורג
ממורשת קרב ששמעתי הבנתי שלפני הקורונה השוק היה קיצוני יותר ואף מכרו בו תרנגולות וארנבות חיות, אולם באלה לא נתקלתי בביקורי. בסביבות השעה תשע הרגשתי שקצת מיציתי. עליתי לנקודת תצפית וראיתי שהמוכרים עם המשאיות מתחילים להתקפל כשהם משאירים מאחור ערימת אריזות וארגזים ריקים. עוד מבט והביתה למיטה.
השלל: לפני ואחרי
מגניב. רשמתי לך חייכן על שכתבת "הדוכנים פרושים". האקדמיה נכנעה אחרי הרבה שנים שאנשים לא הבדילו בין פרוש ופרוס ואשרה לכתוב בשתי הצורות לשתי המשמעויות.
בתור מי שלא אוהבת בלשון המעטה דגים נהניתי לקרוא את התאורים בכתבה. חסכתי את הריח שבטח מלווה שוק כזה אבל התרשמתי מסלי הפרחים היפים. נשמע שכיף בשוק הזה