ניחוח ים תיכוני. סוג של. קפיצה קצרה לסיציליה

WP_20190817_010

  טרטר טונה  ואבטיח (מימין), וקרפצ’יו טונה עם פקורינו על המרפסת בקטניה

משחר נעורי אינני סובל את ג'יימי אוליבר. יחד עם זאת, השנה הצלחתי להתמכר לסדרה שלו, בה הוא נוסע עם ג'נרו קונטלדו הוותיק ברחבי איטליה ולומד מתכונים מסבתות איטלקיות. אחד הפרקים עסק בסיציליה והוא עורר בי תיאבון קשה לדגים, פירות ים ומתוקים. טיסה במחיר מציאה לעיר קטניה עם חברת שכר בולגרית (כן, אני יודע איך זה נשמע, אבל החוויה איתם היתה מצוינת) אפשרה להשקיט את הרעב. מלכת ה-AirBnB מצאה לנו דירה מרשימה בלב העיר וכך יצאנו לדרך רעבים ועמוסים בציפיות קולינריות.

WP_20190816_009

  כשזה נראה נכון זה כנראה נכון

יותר מזל משכל

כבר בסיבוב הראשון באזור השוק הגדול, שדוכניו היו בתהליך התקפלות מתקדם, נתקלנו בפנינה. פנינו לרחוב לא נכון ובמקום שורת המסעדות לה ציפינו מצאנו את עצמנו מול מסעדה זנוחה למראה בשם Radice. איש מסוקס סימן לנו להיכנס ובניגוד לכל אינסטינקט בריא קיבלנו את ההזמנה. המקום פשוט נראה נכון. היה תפריט רק באיטלקית (כבר סימן טוב) ובמבט מהיר זיהינו מיד כמה מנות ימיות טיפוסיות ומסקרנות. אחרי התלבטות לא קצרה הזמנתי מנה שהדגימה סבתא רוזאנה לג'יימי וג'נרו בשוק הדגים (תכף…): סטייק טונה מבושל בבצל וחומץ. מן הצד השני הוזמנה פלטה מן הפלנצ'ה עם סטייקים של דג חרב, קלמארי ושרימפס ענק. לראשונה רצינו סרדינים ממולאים, אבל אלה אזלו ולכן בחרנו בקלסיקה סיציליאנית אחרת: סלט תמנון.

WP_20190816_005 WP_20190816_007

  סלט תמנון הכי פשוט שיש                                             טונה ובצל – קלסיקה קטנית לא מוכרת

כל המנות היו יוצאות מן הכלל וניכרו בהן היטב איכויות חומרי הגלם. מנת הטונה היתה מרתקת במיוחד והראתה כי גם כאשר מבשלים טונה עד הסוף ניתן להשאיר אותה עסיסית ומלאה בטעמים. נהנינו לראות את הקליינטורה, אשר הורכבה ממשפחה איטלקית בחופש וממספר טיפוסי שוק מחוספסים למראה שכנראה קפצו לאכול משהו לאחר סיום יום העבודה.

WP_20190818_002

  אחת הוויטרינות בקפה Prestipino. טוב שכמעט לכל דבר יש גרסה מוקטנת

אולי תשים לי קצת סוכר?

משום מה החלטנו לוותר על קינוח במסעדה ולהתנסות בקינוח מקומי בקונדיטוריה המפורסמת של קפה Savia בפינת הרחוב הסמוכה. קנולי הריקוטה שניסינו היה טעים מאוד, אבל סבל ממתיקות יתר – מאפיין שחזר על עצמו גם בגלידה שרכשנו בהמשך השיטוט. צ'אנס נוסף שנתנו למתוקים בבית קפה מפונפן נוסף אישר את התוצאות המוקדמות. טארט תותי הבר היה סביר במתיקותו, אבל קסאטה (מאפה עם פירות יבשים) וקנולי עם מילוי פיסטוק אכזבו. במהלך רכישת מספר מתנות מתוקות נתנה לי הסבתא החביבה לטעום את מרציפן הפיסטוק המתוק שרואים בכל מקום ושמגלגלים בסוכר, ליתר בטחון.

WP_20190817_003 WP_20190818_001

  ארוחת בוקר טיפוסית: בריוש וגרניטה                טרטלט תותי בר, קנולי פיסטוק, קסאטה וגרניטה תות

על נושא זה ראוי להתעכב. ניכר שהשיח העולמי על מגפת עודף הסוכר דילג על סיציליה. באי ניתן למצוא מבחר מסחרר של מתוקים מכל הסוגים: מאפים, מרציפן, מנות אחרונות, עוגות קרם, נוגט ועוד ועוד. כמעט כל מה שטעמנו סבל ממתיקות רבה – לעיתים בקושי נסבלת. כך למשל משקה הגרניטה (בעצם ברד) שניתן למצוא בכל מקום בטעמים שונים. ניסינו את טעמי הקפה, השקדים והתות וכולם היו מתוקים להחריד. אפילו חובבת המתוקים סבלה מגרניטת הקפה שהצעתי לה להזמין לארוחת הבוקר, ועד היום אני שומע על כך.

WP_20190824_001 WP_20190828_001

גם המרציפנים בצורת פרי המפורסמים והמרהיבים של סיציליה לקו בסכרת. מתיקות היתר ציערה אותנו מאוד כי טעמי היסוד והטכניקה של כל מה שטעמנו היו מעולים. אילו פשוט היו מורידים מכל מתכון רבע מכמות הסוכר.

DSC02456 DSC02560

  דוכן סלץ בשוק הדגים – דווקא מתאים למקום            שילוב מוזר: קפוצ’ינו וסלץ

מעין קונטרה לעודף הסוכר ניתן למצוא במשקה מוזר שניתן לרכוש כמעט בכל קיוסק: Seltz. מדובר בלימונדה על בסיס סודה עם תוספת מלח. לא היה לי אומץ, אבל האמיצה רכשה כוס בקיוסק שנראה מקצועי מאוד. מכירים את המים ששותים עם האויסטר לאחד שסוחטים עליו לימון? זה הטעם. לא התחברתי. בהמשך הטיול נדגם הסלץ פעם נוספת והסתבר שטעמו הגיוני יותר עם פחות מלח, אבל עדיין.

DSC02391

  ההצגה הגדולה: מראה כיכר השוק המרכזית ממפלס הרחוב

שוק. דגים

בבוקר היום השני אכלנו בקפה קטן את ארוחת הבוקר הטיפוסית של גרניטת קפה, קפוצ'ינו, ומאפים בדמות בריוש וקרואסון עם מילוי קרם פטיסייר (כמובן מתוק מדי). משם הלכנו לשוק הדגים, אשר זכה לדקות מסך ארוכות אצל ג'יימי וג'נרו. ברגע שהבנתי שעומד לרשותנו בדירה מטבח מצויד היטב, כולל מחבת פסים כבדה, גיבשתי תוכנית פעולה למבצע בישול ביתי עם מוצרים מהשוק.

DSC02393 DSC02394 DSC02406 DSC02426

  טיפוסי השוק

בטלביזיה ובגוגל מפות השוק נראה קטן למדי, אבל התברר שחוץ מהרחבה המרכזית המפורסמת שלו, אשר נמצאת מתחת למפלס הרחוב, הוא מתפרש למספר רחובות צדדיים. אמנם קראתי על כך שהשלל כבר לא מה שהיה פעם והיתה לי גם תחושה כזאת בביקור, אבל עדיין. התצלומים מדברים בשם עצמם. הטיפ הקטן היחיד שאוכל לתת הוא להגיע לשוק מוקדם ככל האפשר ותכף נבין למה.   

DSC02390 DSC02396 DSC02413 DSC02430    סחורות בשוק

בחלק מסוים של השוק מוכרים מוצרי ים קפואים או מופשרים, אבל קל לזהות את הדוכנים עם התוצרת הטרייה. בדוכן מסוג זה רכשתי שני נתחים גדולים של טונה, שני סטייקים דקים של דג חרב כמו שהוגשו לנו ביום הקודם וארבעה שרימפסי ענק, תמורת 24.5 אירו.

DSC02399 DSC02423

  מוכר הצלופחים מעורר עניין רב                                     אנשובי לנשנוש

מיקומו המרכזי של משכננו התגלה שוב כיתרון בכך שיכולנו לחזור אליו במהירות ולהפקיד את הקניה המרשימה במקרר. מכאן התפצלנו. היא לסיבוב בוטיקים שהתגלה כמאכזב; אני לשוק הגדול, שהתגלה כעמוס שמעטס, אבל מעניין.

DSC02459 DSC02461    אופרציות מוזרות בשולי השוק: מוכרת סברס             גרילאים

קבענו להיפגש לצהרים בדוכן מטוגני הים Scirocco עמוס ההמלצות שבשוק הדגים. בשעה אחת התייצבתי במקום וגיליתי למרבה הזעזוע שדוכני השוק כבר מקופלים. לא התבדחו אלה שכתבו שהשוק נסגר בסביבות הצהרים. דוכן המטוגנים נותר פתוח ולמרות הפופולריות שלו הצלחנו לתפוס לבסוף שולחן.

WP_20190817_009WP_20190817_008 

  הפעם טריפ אדווייזר דווקא צדק                                 סרדינים ממולאים ומטוגנים קטנים מהים

הצטיידנו בסלט תמנונים ותפוחי אדמה שנראה מעולה בוויטרינה, בקונוס דגים קטנים מטוגנים ובסרדינים ממולאים. הכל היה טרי שבטריים ומעולה. הסרדינים הממולאים היו בנוסח הטיפוסי לסרדניה, וכללו במילוי חומץ, צימוקים וצנוברים. בתערובת המטוגנים היו אנשובי, סרדינים, ברבוניות, שרימפס ומרלנים קטנים. סלט התמנון שפע רעננות. חבל רק שהבירה המקומית שהזמנתי סבלה מטעמי נוזל כביסה. לסיום קיבלנו על חשבון הבית שתי כוסות קטנות של גרניטת לימון עם מתיקות מתונה יחסית. סימנו "וי" על מקום מעולה נוסף.

WP_20190817_016

  שרימפס מפלץ

מבשלים בבית

ארוחת הערב בבית עלתה על המצופה. נתח אחד של טונה חילקתי לשניים. מחלק אחד הכנתי טרטר שערבבתי עם קוביות אבטיח, קוביות גבינה מקומית עם פיסטוק ונענע. מן החלק השני הכנתי מנה דמוית קרפצ'יו בקר עם רוקט וגרדי פקורינו. את שתי המנות תיבלתי בשמנ"ז ובליים בלתי מרוסס שהבאתי במיוחד מהארץ (תודה יובל!). את שאר הדברים תיבלתי במלח, פלפל, שום והרבה שמנ"ז מעולה.

IMG-20190817-WA0022 WP_20190817_017

  כמעט מוכן                                                         מוכן

חיממתי היטב את מחבת הפסים והעליתי עליה את החברים – תחילה השרימפסים ואח"כ הדגים. בזיקה קטנה של עלי נענע קצוצים וזהו. קיבלנו הוכחה נוספת לכך שלפעמים הטבח הוא רע הכרחי באוכל. חומרי גלם מעולים שבמעולים, טיפול מינימלי וזהו. המלצת ההכנה היחידה שכדאי להזכיר שוב נוגעת לשרימפס. אם מעלים אותם על מחבת גריל או על גריל כדאי להשאיר אותם שלמים. השריון מגן על הבשר העדין והראש משחרר על הצלחת נוזל מתקתק שמהווה חלופה לרוטב.

איכות חומרי הגלם המקומיים בלטה גם במספר סלטים פשוטים שאלתרתי עם כמה מוצרים שרכשנו בסופרמרקט הסמוך. שמנו לב שבסיציליה עדיין מגדלים דברים בסגנון הישן. מי שנתקל לאחרונה באבטיח עם גרעינים שירים את ידו.

DSC02519

  מימין: ארנצ’יני גבינה, ארנצ’יני ראגו והדובדבן שבקצפת – סופגניית שינקיין וגבינה

אוכלים ברחוב

החום הרב שלל כמה מבצעי אוכל מתוכננים, אבל ביום השלישי הצלחנו לדגום סוף סוף שלושה מאכלי רחוב טיפוסיים. תחילה רכשנו בקפה Prestipino המעניין ארנצ'יני עם מילוי ראגו בשר ועם מילוי גבינה. כמו מאכלי רחוב רבים שקיימים כיום, גם כאן הכל החל באוכל של עניים שהשתמשו בשאריות אורז מבושל על מנת ליצור מנה טעימה ומשביעה. יצא להם טוב. הארנצ'יני עם הראגו היה טוב במיוחד. ניכר שמישהו הכין את תבשיל הבקר עמוק הטעמים במיומנות רבה. יחד עם זאת, ההלם הגדול נבע ממאפה דמוי סופגניה, אשר התגלה כסופגניה עם מילוי שינקיין ומוצרלה. הדבר הזה היה טעים להחריד. אכלנו אותו בערב על מרפסת הדירה ואני חושב שהערתי חצי מהשכונה עם נאקות ההנאה שלי.

WP_20190819_007

מסע דרכים

ביום האחרון שמנו את נפשנו בכפנו ויצאנו באוטו שכור אל הר הגעש אתנה. כמובן שהסכנה הטמונה בהר הגעש הפעיל החווירה לעומת הנהיגה בכבישי איטליה. מערכת הניווט הלווינית חסכה מאתנו התברברות רבה, אבל לא את מריטת העצבים של נהיגה בארץ בה חוקי התנועה הם המלצה בלבד.

DSC02526 DSC02546

שיא היום היה ביקור טעימות ביקב Gambino הנמצא על המדרונות הצפון-מזרחיים של האתנה. התברר שמתחילת המאה הנוכחית חווה היין הסיציליאני מעין רנסנס. מרכז הכובד של ייצורו נמצא כיום על אדמות הלבה הפוריות של אזור האתנה. יזמים רבים פתחו כאן בתחילת המאה ה-21 יקבים אשר מנסים להשיב עטרה ליושנה. יקב גמבינו פועל באותו מקום 45 שנים ולכן אינו מהווה מיצג מובהק של המגמה. מדובר במתקן מרשים מאוד הכולל מרתפי ענק ומעליהם מרכז מבקרים מפואר עם נוף ים-תיכוני מרהיב.

DSC02534 DSC02538 DSC02539 DSC02540

קיבלנו ארבעה יינות לטעימה: לבן, ורוד, קברנה סוביניון ובלנד מסוגי ענבים שאף אחד מהם לא היה מוכר לנו. כל היינות היו טובים, אם כי האחרון דיבר אלי פחות. הרשים במיוחד הלבן ששפע טעמים עשבוניים ושרכשנו אקזמפלר שלו. הארוחה שהותאמה ליין כללה בעיקר מנות אנטיפסטי, סלט קוסקוס, ונקניקיה מעולה. הכל היה טעים מאוד ומשביע, אבל האמת, ציפיתי ליותר תמורת 30 אירו לגולגולת. לפני שעלינו לטיסה הספקנו לבצע קניות רציניות בסופרמרקט גדול ולאכול ארוחת ערב נוספת של מאכלי רחוב מטוגנים.

DSC02449

   מחצילים כאלה מכינים פסטה א-לה נורמה. ירקות כמו פעם

פסטה א-לה נורמה

אולי הדבר החשוב ביותר שלמדנו בנסיעה נגע לפסטה א-לה נורמה. מגישים אותה כמעט בכל מסעדה בקטניה והיא כוללת רוטב עגבניות וחציל מטוגן. בניגוד למה שלמדנו מספרי הבישול, בסיציליה מקובל לטגן את פרוסות החציל בנפרד ולהניח אותן על הרוטב בצלחת. על פי האגדה הקטנית, המנה מייצגת את הר האתנה: רוטב העגבניות הוא הלבה הרותחת הפורצת ממנו מדי פעם, פרוסות החציל מייצגות את מדרונות הבזלת, עלי הבזיליקום את הירוק העז של שיפולי ההר, וגבינת הריקוטה או הפקורינו שבוזקים מעל מייצגת את השלג שמצטבר על ההר בחורף. אהבתי את הסיפור כל כך שהכנתי את המנה לארוחת הערב ביום בו חזרנו.

פורסם בקטגוריה איטליה, דגים, יקבים, מדינות, מדריכים, מסעדות ובתי אוכל, פירות ים, קינוחים, שווקים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

One Response to ניחוח ים תיכוני. סוג של. קפיצה קצרה לסיציליה

  1. מאת עודד‏:

    האיטלקים חיים נכון. איזה כיף!
    צחקתי בקול במשפט הראשון.

השאר תגובה