את חוות הנוי גילינו במקרה. היא היתה שם כל הזמן, רק שלא ידענו עליה. במרכז עמק חפר, בסמוך לכפר מונאש ומכללת רופין היא נמצאת. החווה הוקמה כשנה לאחר פרוץ המדינה כתחנה לפיתוח צמחיית נוי ותרבות, אקלום, ריבוי צמחים והדגמה (כך אתר החווה). היא פתוחה במשך כל ימות השבוע למבקרים (ללא תשלום) והיא מה שאני אוהב לכנות מקום מגניב לאללה. בגן הבוטני הזה אפשר לטייל בינות לעצים והשיחים המיוחדים, לנוח בצלם ואף לפקנק. האינדיאניות נוסעות לשם מדי פעם במסגרת בית הספר ליום של התנדבות בחווה וגם זה מגניב.
בחווה מתקיימים סיורים וסדנאות, בהם גם פעילויות לילדים ואני ממליץ בחום לעקוב אחרי הפרסומים בעמוד הפייסבוק שלה.
גם את מסעדת האנוי התל אביבית, שקיימת כבר חמש שנים, לא הכרנו עד לאחרונה. הספקנו להיות שם שלוש פעמים ולאכול פעמיים (באחת הפעמים השולחן הפנוי היחיד לא מצא חן בעיני, אז הלכנו).
האווירה שאנטית, האוכל נהדר והשרות לבבי. הבשר בתפריט נראה לי מרתק, אבל לא בדקתי.
כשמגיע התפריט מגיע אתו גם קומקום קטן של תה יסמין טעים.
לא כתבתי לעצמי פירוט, אבל כל מה שאכלנו היה מצוין: סלט ויאטנמי (54 ₪), באן מי – סנדוויץ' ויאטנמי בבאגט (44 ₪), קציצות תרד נהדרות ברוטב למון גראס מלזי (58 ₪), טופו מסאלה (58 ₪), ירק סיני (48 ₪), קוקטייל האנוי (38 ₪).
(קציצות התרד)
כחובב מיחזור אהבתי מאד את הכסאות, השולחנות והמדפים העשויים ארגזי פלסטיק.
לילנבלום 18, תל אביב
כשיצאנו משם בפעם האחרונה חשקה נפשי בבירה קרה, אז הדרמנו רחוב אחד לביר שופ, המקום עם ברזי הבירה המגוונים והמחירים השפויים.
רפלקס מותנה – כשאני רואה את ה-IPA "המכוערת" של רונן אני לא יכול שלא להזמין אותה.
יהודה הלוי 21, תל אביב
עוד בתל אביב:
בהאנוי לא הייתי, אבל הזדמן לי לאכול כמה פעמים אוכל וייטנאמי במינכן. הוא היה שונה ממה שאתה מתאר ויש לי הרגשה שמיתנו שם טעמים מתובלים מתוך רחמים על החיך המקומי.