יום שישי של סוף חורף, עם מזג אויר של שיא האביב. יוצא מוקדם דרומה לעבוד ולטייל. בדרך על כביש 6 דרום, קצת לפני צומת קמה, אני רואה איש תולה שלטים המודיעים על יריד איכרים הולנדי בשדה צבי. הולנדי – לא פחות. שינוי תוכניות. עם סיום העבודה אני נוסע לשדה צבי, מתברבר קצת, רואה כלניות ראשונות של דרום אדום ולבסוף מגיע ליריד.
חמוד. הרבה הולנדים חייכנים שם בשדה צבי. התכוננתי לרכוש צ'יפס, אבל אז ראיתי שהוא מגיע משקית קפואה ושמכינים אותו בסוג של גריל. שלום ולא להתראות. במקום זאת רכשתי כמה פנקייקס הולנדיים טעימים למדי במחיר מופקע. לאחר זמן קצר מיציתי את הולנד ופניתי לתוכניות המקוריות.
בדרך עצרתי במקום שיתואר תכף בהרחבה. קיצרתי כי רציתי להספיק ל"שוק אמני אוכל חורפי" (כך הפרסום בפרצוף ספר) באבו גוש. טעות להיכנס לאבו גוש ביום שישי. תנועה עצבנית ומעצבנת. הגעתי לכתובת כפי שהופיעה בגוגל מפות, ו…יוק. אין שילוט ואין שום סימן לפסטיבל. רק תנועה כאוטית. ברחתי מבלי לצאת מהאוטו. מארגני שווקים/פסטיבלים/ירידים וכד' יקרים, אנא, שימו שילוט מכוון ברור.
שדות בלדי לנצח
הפיצוי על השיטוט ביריד חביב אבל לא מעניין במיוחד, וחיפוש שוק נעלם, בא בדמות מבצע ליקוט ב"גבעת התורמוסים II" – אותה גבעה נפלאה בין שם לאי-שם. חוששני שעדיין אינני מתכוון לגלות את מיקומה כדי לא להפוך את הפסטורליה הפסטורלית שלה למָנְגָלְיָה מונגולית. בכל מקרה, בעקבות הביקור האחרון אני שוקל לשנות את שם הגבעה ל"גבעת הבלדי I".
אחרי שנת היובש שעברה בתחום אספרגוס הבר, יקיר הבלוג, השנה ניכר מפנה דרמטי בשטח הגבעה. בעבר ליקטתי שם כמות נאה של אספרגוס בין השקדיות, אבל הפעם לא האמנתי למראה עיני. תוך עשר דקות השקית שהבאתי התמלאה בירוק-חום החביב הזה, שעל מנה שלו עם ביצה מקושקשת גובים בת"א 59 זוזים. המצב הגיע לידי כך שקבעתי לי מסלול הליכה, ואם ראיתי גבעולים מזדקרים במרחק של יותר משני מטרים מן המסלול, לא טרחתי בכלל לסטות לכיוונם. רק כדי לשים דברים בפרופורציה, עצרתי בדרך חזרה בסטף ולא מצאתי שם אפילו גבעול אחד לרפואה. התנחמתי בליקוט פרחי עירית בר. חוץ מאספרגוס אספתי על הגבעה גם שומר בר צעיר ורך, זעתר ירוק, חוביזה רכה ועלי חרדל צעירים.
בעבור חופן אספרגוס
סוף השבוע התאפיין אם כן, בבישול על פי מיטב המסורת הבלדית. אחרי שמיינתי את גבעולי האספרגוס לעבים, דקים וזעירים, הכנתי איתם שלל מנות בלתי-גליציאניות בעליל. העצה הכללית שיש לי לגבי עבודה עם אספרגוס בר היא לא לבשל – כפי שממליצים מתכונים רבים במרשתת. ניתן לקפיץ מעט במחבת או להוסיף כמה דקות לפני סיום בישול המנה – גם את הגבעולים העבים.
פיצה מקפיצה פסטה פרימוורה
המנות המסובכות ביותר שהכנתי היו פיצה עם נקניק צ'וריסו, אספרגוס עבה וזעתר, ופסטה פרימוורה עם שלל אביבי של אספרגוס עבה, חוביזה, זעתר, שומר בר, בטטה, אפונה, ברוקולי והרבה פרמזן. ירוק, אבל טעים. לארוחת הבוקר הכנתי חביתת עשבי תיבול עם בצל וגבעולים עבים של אספרגוס. המתקתקות של הבצל משתלבת נהדר עם המתקתקות של האספרגוס בחביתה הקלאסית הזאת.
גם סלטים, רחמנא לצלן, הכנתי. להגנתי אומר שהפילוסופיה שלי היא להוסיף לכל סלט חלבון כלשהו וכך גם עשיתי. ברגע שהגעתי הביתה עם השלל הכנתי סלט עם עלים שונים, אספרגוס, פרחי עירית (הם קמלים מהר – גם במקרר – ולכן יש להשתמש בהם מיד) וגילופי פקורינו.
על פרוסות חציל מטוגנות פיזרתי גבעולים דקים של אספרגוס וגבינת קשקבל מגורדת. בישלתי חוביזה עם בצל מטוגן וקינמון והנחתי על יוגורט. למעלה פיזרתי גבעולי אספרגוס עדינים וגרגירי רימון, והתרחקתי כדי להתפעל מיצירת המופת הבלדית.
בהשראת מתכון מספר בישול איטלקי הכנתי סלט פריקה חם עם עגבניות שרי צלויות, אספרגוס דק וזעתר.
לאור כמות האספרגוס במקרר חשבתי שחבל שאין לי בבית פרשוטו, אבל אז נזכרתי בחתיכת חמון ספרדי שקניתי בקיץ האחרון במינכן וששמתי במקפיא. הוצאתי אותו בשירה ובריקודים והכנתי סלט אספרגוסים דקים וזעירים עם תפוז מרגיז שנותר במקרר, חמון ופקורינו. חלבונים זה בריא.
נפלא. ממש מעורר חשק לרוץ ולקטוף. מה חבל שביער בית קשת, שם יש המון אספרגים, כולם עברו שחיטה וכיסוח. אפילו ענף אחד לרפואה לא מצאנו.
התמונות נהדרות, חבל שלא ניתן גם להריח. כל הכבוד!
תודה חנה. בגבעה שלי ראיתי עקבות של קטיף מצומצם מאוד, כנראה בתחילת החורף. זו סיבה נוספת לשמור את הפנינה הזאת בסוד. למען האמת אין כל כך מה להריח, אבל הטעם נהדר. אני נהנה במיוחד לקרוא בספר הבישול האיטלקי המעולה שלי על כמה חומר הגלם הזה נדיר ואיך בלית ברירה ניתן להשתמש במקום באספרגוס ירוק רגיל.