הביטוי האנגלי היפה pub crawl מתאר את מה שאני מכנה מבצע מתגלגל: בילוי ערב בו עוברים בין מספר מוסדות שתיה. בעשרים השנים האחרונות אני מנהל סוג של זחילת פאבים מתמשכת במטרה לגלות פאבים אנגליים מצויינים. מהפכת בירות הבוטיק הגיעה במלואה בשנים האחרונות לפאבים וכתוצאה מכך הם הפכו למוסדות מעניינים עוד יותר ממה שהם היו בעבר. בביקורי האחרון באנגליה גיליתי שניים נוספים.
כמו רוב הפאבים הטובים באנגליה, שניהם הצטיינו במבחר בירות מקומיות, כולל של מבשלות בוטיק, ובאוכל יוצא דופן באיכותו. בשניהם היה גם אותו מרכיב נוסף וחמקמק, אשר הופך פאב לחוויה אמיתית. וכן, שניהם נמצאים מחוץ לנתיב התנועה הרגיל של תיירים.
מן הצוק שברקע באה מפולת השלג שהולידה את הפאב
Snowdrop Inn, Lewes
בחורף 1836 פקד אסון את העיירה לואיס שבדרום-מזרח אנגליה. ערימה גדולה של שלג שהצטברה על שפת הצוק שבשולי העיירה גלשה למטה, החריבה שורת בתים והרגה שמונה אנשים. במקום בו עמדו הבתים נבנה פאב שנקרא על שם האירוע.
ציורית משהו העיירה הזאת ציורית משהו המבשלה הזאת
אל הפאב הגענו אמנם בטעות, אבל לא אל לואיס – עיירה עתיקה וציורית קטנה בסאסקס, אשר שמה יצא למרחוק כמרכז בישול הבירה של המחוז. במרכזה הפיזי של העיירה, וכנראה גם במרכז קיומה, נמצאת מבשלת Harvey’s. זוהי אחת המבשלות הבריטיות של המהפכה התעשייתית שעדיין נמצאת בבעלות משפחתית ושעדיין לא נבלעה ע”י תאגיד כזה או אחר. היות והגענו ביום ראשון לא היה הרבה מה לעשות במתחם המבשלה הציורי, אבל פיצינו את עצמנו במספר מזכרות מן החנות הגדולה שלה. לאחר מכן רצינו לאכול את הצלי המסורתי של יום ראשון שמגיש כל פאב אנגלי שמכבד את עצמו. מול החנות היה פאב קטן עם מבחר יפה של בירות מקומיות ובירות בוטיק, אבל ללא תפריט אוכל. המשכנו לשוטט ולבסוף הלכנו בעקבות לוח מצוייר עם גיר שהבטיח צלי במרחק 400 מטר.
הפאב הזה נראה מאוד נכון וגם המשקאות
ברגע שהגענו לפאב הנמצא בשולי העיירה הבנו שהגענו למקום הנכון. כל מאפיין של פאב טוב היה במקומו: העציצים התלויים בחוץ על מבנה עץ עתיק, ספסלים, רצפת עץ, מזכרות עתיקות מפוזרות בפנים וכמובן שורה יפה של ברזי בירה עם דגש על המקומי. הצצה בתפריט המודפס מדי יום רמזה שמדובר בגסטרו פאב, אבל היות ובאנו בשביל הצלי ויתרנו על מספר מנות שנראו מעניינות מאוד. הזמנו בבר צלי חזיר עבורי וצלי טלה מקומי עבורה. כדי להרטיב את הגרון הזמנו כוס של ביטר מן המבשלה המקומית וכוס סיידר של Seacider המקומית. שניהם מעולים, ובייחוד הסיידר הפירותי הגס. המשכתי עם אייל בהיר של מבשלת הבוטיק המקומית Burning Sky, שהיה אפילו יותר טוב.
באנו בגלל הצלי ונשארנו גם בגלל התוספות
ואז מישהו הביא לשולחן העץ הגדול שלנו את צלחות הצלי. הטלה היה עסיסי וטעים מאוד, אבל החזיר היה יצירת מופת. עסיסי מבפנים, עשיר בטעמים של בשר טעים זה ובעל ציפוי עור שהפך לפריך לגמרי בצליה. אם זה לא הספיק, על כל צלחת היו תוספות רבות, שכולן היו טעימות להפליא. ביניהן היו יורקשייר פודינג, פירה לפת (שיחוק!), ירקות שונים ותפו”א שניצלו עם הבשר, ותבשיל כרוב אדום.
האווירה היתה נעימה וניכר היה שרוב המבקרים הם מקומיים שמכירים את המקום היטב. היו שם גם משפחות עם ילדים שבאו לאכול את הצלי המסורתי ולהנות מפיינט או שניים או שלושה של בירה מקומית טובה.
מהפאב יצאנו ברגל דרומה לאורך הנהר Ouse לכיוון ביתה המבודד של וירג’יניה וולף. לא מצאנו אותו אבל נהנינו מהנוף הכפרי האנגלי ביום סתיו שמשי. לקראת ערב חזרנו לברייטון לארוחת ראש השנה במסעדה מפוארת. מה אגיד ומה אומר, הצלי הפשוט והזול של “מפולת שלג” היה לא פחות טעים מן הארוחה המרשימה שאכלנו באותה מסעדה.
אין אתר, יש ספר פרצוף.
הפאב עומד בכיכר הכפר באור הדמדומים. תכף מתחילים להגיש את תפריט הערב
Tiger Inn, East Dean
בחוף הדרומי של אנגליה, בין הערים ברייטון ואיסטבורן, ישנה רצועת חוף מרהיבה ביופיה. יש שם צוקי גיר לבנים גבוהים וגבעות ירוקות. החלק המערבי של החוף נקרא שבע אחיות על שם הצוקים הגבוהים החותכים שבע גבעות אל תוך הים. החלק המזרחי נקרא Beachy Head ויש בו מגדלור יפה שנבנה לרגלי הצוקים בתוך הים. יש שם גם פאב יוצא מן הכלל שבפעם הקודמת החמצנו את שעת ארוחת הצהרים שלו ונאלצנו להסתפק רק בבירה.
סיידר יבש על חוף רטוב
אחרי טיול של מספר שעות לאורך צוקי ביצ’י הד, אשר כלל קפה ועוגות לא מרשימות בבית הקפה הציורי של האגודה לשמירת האוצרות הלאומיים, ובקבוק סיידר מקומי יבש על החוף ב-Birling Gap, פנינו אל פנים הארץ ושמנו פעמינו אל הכפר איסט דין.
מראות טבע קשים בדרך לפאב: ביצ’י הד “שבע האחיות”
בכפר ישנה מעדניה, מסעדה תאילנדית ופאב. היכן, בנות ובנים, הייתם בוחרים לאכול ארוחת ערב? כמובן שבפאב! בייחוד כאשר הפאב הזה נראה מאוד נכון מבפנים ומבחוץ. גם כאן כל הסימנים החיצוניים הצביעו על מוסד מכובד. זהו אחד מאותם פאבים שהמילה “אין” שבשמם אינה רמיזה גרידא לפונקציה ההיסטורית שלהם, אלא מתארת את האפשרות להתאכסן באחד מחמשת חדרי האורחים שבקומה השניה.
נקי ומשעשע בשירותים
הקליינטורה בפאב עצמו נראית כמו שילוב של מטיילים ואנשי הסביבה. הצוות ידידותי ומסביר פנים. הברמנית החמודה ובעל הבית התעניינו בשלומנו וניהלו איתנו ציט צ’טים אנגליים חביבים. גם כאן עיצוב הפנים שמרני כפי שזה צריך להיות. בשירותים המצוחצחים מצאתי כמה פריטי קישוט משעשעים.
כמו רוב התבשילים, גם “סאסקס מעושן” לא פוטוגני במיוחד, אבל טעים. ברקע ההמבורגר
מן התפריט המעניין בחרנו מנה הרפתקנית ומנה שמרנית. ההרפתקנית היתה “סאסקס מעושן” – תבשיל של דג מעושן ממשפחת הבקלה ברוטב מורניי עם כרשה, תפו”א ותרד.
התבשיל היה טעים מאוד ובכלל לא דגי באופיו. הפריט השגרתי היה המבורגר בלחמניית בריוש עם בייקון וגבינה כחולה. למרות שההמבורגר עצמו היה מעט עני בטעמים, כל השאר היה מעולה, ובייחוד הבייקון הטעים להפליא. כפי שקרה לי בפאבים נוספים, גם כאן הצ’יפסים שהגיעו עם ההמבורגר היו מעולים. זה לא מפסיק להפתיע אותי לאור העובדה שדוקא במקומות שמגישים פיש אנד צ’יפס באנגליה הצי’פס נוטה לעייפות. לאור זאת חבל רק שטבעות הבצל שהושחלו מעל הלחמניה היו תעשייתיות. שתינו סיידר עכור מעולה שאת מקורו אינני זוכר, ואייל אדמוני עם השם היצירתי Legless Rumbler של מבשלת Beachy Head אשר נמצאת במרחק כ-400 מ’ מן הפאב. יותר מקומי מזה אי אפשר והברמנית שמחה באופן גלוי על הבחירה. שוב חזרנו באוטובוס הקומותיים הנוסע לאורך החוף למעוננו הדל בברייטון, עייפים אך מאוד מרוצים מפאב נהדר נוסף.
מנות הצלי נראות פיצוץ והאווירה מתאימה למה שיש לי בראש בנוגע לפאב אנגלי טוב. לצערי בלונדון לא מצאתי כאלה, אבל עד כמה שזכור לי, באירלנד יצא לנו לשבת בכמה.