מקום שמתהדר במערך ברזים כזה ובמזכרות כאלו לא אמור להיות רע
הבלגים אוהבים בירה. מאוד. כל מי שהולך ברחוב בערים כמו בריסל לא יכול להחמיץ חלונות ראווה מלאים בהמוני בקבוקי בירה ססגוניים. רק במבט קרוב מתברר שלא מדובר בחנויות בירה מתמחות, אלא בחנויות נוחות (אני שונא את המלה פיצוציה). כן, חלק ניכר משטח המדפים בחנויות אלה מוקדש לבירות במבחר שלא היה מבייש חנות מתמחה אצלנו.
כמובן שכל מי שרוצה לשתות בירות מעניינות בחוץ צריך לאתר את מוסדות השתיה הייחודיים. במסעדות ובבתי קפה רבים מצאי הבירה מאכזב ולכן כדאי לבצע תחקיר קטן לפני שיוצאים, או פשוט לשאול את המקומיים. המוסד הבלגי העיקרי לשתיית בירה הוא הברסרי. מדובר לרוב במעין פאב משודרג, בו ניתן למצוא גם תבשילים מסורתיים, שחלקם כוללים בירה.
יש חוסר התאמה בין השם שעל השלט ובין שם המקום על כרטיס הביקור ובפייסבוק
כאשר חזרנו אחה"צ מאחת ממסעדות הכוכבים ראינו לפתע ברסרי, שלמרות קרבתו למרכז התיירותי נראה נכון: תפריט בירות ענק, מאכלים מעניינים עם בירה וקליינטורה מקומית. החלטנו לחזור בערב. זה היה ערב שבת וחשבנו ש-Du Lombard יהיה מלא עד אפס מקום. למרבה הפלא יותר ממחצית מן השולחנות היו ריקים. על הבר נראו 15 ברזים, על הקירות היו תלויים שלל אביזרי ומזכרות בירה, לידנו ישבה אשה מבוגרת מקומית עם כוס בירה וספר, ובחוץ מול חלוננו ישבו זוג צעירים מקומיים. הכל נראה נכון.
זה נשמע קצת כמו קרקור של צפרדע שיכורה: קריק וקוואק
מאותגרת הבירה הזמינה כוס קריק (בירת דובדבנים) מן החבית ואני בחרתי בקוואק, בגלל שהתחשק לי לקבל אותה בכוס הייחודית שלה.
חבל שעדיין אי אפשר להעביר ניחוחות באינטרנט: מולים מקשוף
המאותגרת נקטה גישה שמרנית גם בבחירת האוכל: מולים מרינייר. אני, לעומת זאת, התקשיתי לבחור ממנות המולים עם בירות שונות, ולבסוף בחרתי את הגרסה עם מקשוף בלונדינית. הבירה הגיעה טריה וטובה ומיד אחריה המולים עם צ'יפס ובאגט. המולים מרנייר היו טובים, אבל הרחק מרמת המולים בבירה. טעמה של הבירה ניכר מאוד והמנה היתה נפלאה. אי אפשר היה גם להפסיק להספיג את הבאגט ברוטב הארומטי שנותר בתחתית הסיר. לסיבוב שני הזמנו בירת תפוחים בשבילה, ובירת לאגר של מבשלת Silly עבורי. פחות אהבתי, אבל לפחות ניסיתי משהו שאיני מכיר. קראנו לזה לילה.
סיבוב שני עם הצ'יפסים הסטנדרטיים שנותרו
מולים
מחיר מנת המולים בברסרי גרם לי למחשבות נוגות. 24 אירו למנה של קילו. זה מחיר גבוה אך ממוצע בבריסל. בהחלט לא דבר יוצא דופן. לפני הטיסה בחזרה ביום ראשון קפצנו לשוק סוף השבוע הגדול שליד תחנת הרכבת מידי. היה קצת מאכזב כי רוב הסחורה מגיעה מסקציית ההנעלה/הלבשה/סדקית. בדוכן דגים ופירות ים קניתי חבילה של 2 ק"ג מולים הולנדיים טריים עבור 8 אירו; 4 אירו לק"ג מי שמאותגר מתמטית (כמוני). תאריך פקיעת התפוגה שלהם לא הותיר לי זמן רב מדי וכך במשך שלושה ימים לאחר החזרה הביתה אכלתי מולים כשאני נזהר לא לחזור על מתכונים שכבר הכנתי.
היומיים הראשונים: מולים עם עראק מולים עם יין לבן וצ'וריסו
לאחר יומיים של מנות קלילות וקלות להכנה, עם עראק, ועם יין לבן ונקניק צ'וריסו, החלטתי ללכת על משהו מורכב יותר. בספר הדגים ופירות הים הגרמני הענק שלי מצאתי מתכון למולים אפויים בגריל עם חמאת שקדים. זו היתה מנת המולים המורכבת ביותר שהכנתי אי-פעם. תחילה היה צורך לבשלם כמו שמבשלים מולים מרינייר. היה צורך גם להכין את חמאת השקדים – תהליך פשוט למדי אם נותנים לחמאה מספיק זמן להתרכך. בהשראת מתכון אחר, הכנתי פירה דלעת מתובל, שאותו מרחתי על תחתית תבנית האפיה. על הפירה הנחתי את המולים, שמהם הסרתי את אחת הקונכיות. על כל מול הנחתי מעט חמאה, וקדימה לתנור לגריל החזק ביותר. אחרי חמש דקות המנה היתה מוכנה. לשולחן ו… אני לא רוצה לחשוב כמה היו גובים במסעדה עבור מנה כזאת.
לפני הגריל
אחרי
שיואו, המולים בגריל נראים פיצוץ!
נראים טוב וגם טעימים להפליא, למרות שפי הוא המעיד על כך. שווה לגמרי את המאמץ.