לפני כחודשיים חזרתי ממסע שורשים בבלארוס וליטא. לפני הנסיעה הזהירו אותי שבבלארוס אוכלים רק תפוחי אדמה, בשר חזיר ופטריות. את שני הראשונים אני לא אוכלת ומפטריות קצת קשה להתקיים. לכן הצטיידתי בפריכיות אורז, חטיפי אנרגיה וקצת פיצוחים.
ההפתעה היתה גדולה ושוב, המשפט המנצח "כשאין ציפיות – אין אכזבות", הוכיח את עצמו. האוכל היה מעולה! כמעט כל הזמן.
הארוחה הראשונה היתה צהריים בבירה מינסק (Minsk), בבית קפה-מסעדה Stolle שמתמחה במאפים. כ-30 סוגי מאפה על בסיס בצק שמרים מוצגים לראווה בדלפק המכירות, כשכל אחד מהם עשוי בצורה קצת שונה מ"שכנו" אך יפה כשלעצמה. המלית מלוחה או מתוקה וקשה מאד היה לבחור אם להעדיף פטריות, בשר, תפ"א, ירקות, גבינות או אולי דווקא פרות יער למיניהם, תפוחים, אפרסקים ומיני פרות אחרים.
ארוחת הבוקר במלון מינסק היתה מפתיעה גם היא. אם ארוחת בוקר ישראלית בבתי מלון היא עשירה במבחר סוגי האוכל, זו הבלארוסית אף עלתה עליה. מספר מזנונים עומדים לרשות האורחים ובהם לחמים ריחניים, ירקות פרוסים, מדגנים עם חלב או יוגורט, נקניקים פרוסים וגבינות צהובות במבחר מכובד, מאכלים חמים כמו תפוחי אדמה אפויים, פשטידות וחביתות. ולבסוף, בר משקאות קרים וחמים ולידו אגף קינוחים מרשים במראה אך מאכזב בטעם. הרבה קרמים על בסיס מרגרינה מונחים בין שכבות של בצק תפל.
ארוחת ערב במסעדה פשוטה (שאינני זוכרת את שמה) באזור בילויים היתה נחמדה וכללה מרק ירקות עשיר בתוך לחם, חזה עוף ממולא ולצידו ירקות קלויים בגריל, ולקינוח חביתיות עדינות ברוטב תות שדה עדין ולא מתוק מדי.
גם במלון הרמיטאג' בעיר ברסט (Brest) ארוחת הבוקר היתה עשירה ומגוונת כשהפעם נוספו לחגיגה גם מגשי הרינג וסלמון מעושן. אני אמנם לא מתקרבת לחיות הים אבל שותפיי למסע "חגגו" על החידוש.
(Krachma)
בעיר גרודנו (Grodno) בית המלון היה בחסות הממשלה ולכן ארוחת הבוקר הגיעה בצורת שלושה תפריטים דלים מהם היינו צריכים לבחור אחד (אכזבה, אך ככה זה כשהממשלה קובעת לך מה תאכל). לעומת זאת, בעיר עצמה מצאנו, או יותר נכון, המדריך המעולה שלנו, יוליק, מצא את הפאב-מסעדה קרצ'מה, ובה היו מנות קלילות וטעימות עשירות בצבעים וירקות רעננים לצד בירות מקומיות מהחבית, שאין לי יותר מדי פרטים עליהן, אך נראה ששאר אורחי המסעדה נהנו ללגום מהן.
כשעברנו לליטא האווירה הפכה להיות קלילה יותר אבל האוכל היה מאד דומה. ארוחות הבוקר במלון אמברטון היו עשירות, מגוונות וטעימות אך לא שונות מאלו הבלארוסיות.
ארוחת סיום ופרידה מהמדריך היתה ארוחה "קראית" בעיירה טרקאי (Trakai). מה הקשר לקראים? טרקאי היא עיירה שנמצאת בין אגמים יפהפיים ובה טירה מרשימה, בה בקרנו. בין חדרי הטירה הגענו לחדר עם הסבר על הקראים. מסתבר שיהודים קראים גרו בסביבה ובשל היותם קראים, הצליחו לשכנע את הנאצים שהם לא לגמרי יהודים ולכן לא השמידו אותם. בעיירה יש מסעדה קראית מעולה, קיבינלאר שמה (Kybynlar). הארוחה כללה מאפה קראי בשם קיבינאי, מעוצב לפי סוג המילוי כמו פטריות, תפ”א, בשר או עוף ולידו המשקה הלאומי, קוואס, מתוק ותוסס וטעים מאד. יוליק חכה כמה רגעים ולבסוף הפטיר בשמחה שאנחנו הקבוצה הראשונה שלא קוראת למאפה הזה קיבינימאט.
בסוף המסע חזרנו למינסק ולא נפרדנו ממנה לפני שבקרנו בשוק האוכל קומרובסקי (Komarovsky Rynok, שמכונה קומרובקה על ידי המקומיים) הנהדר עם המון פרות, ירקות, נקניקים ובשר, גבינות, דבש וריבות, המון סוגי פטריות ומוכרות ומוכרים לבושים בתלבושת אחידה, שרק הצבעים השונים שלה מעידים על סוג הממכר. השרותים שם, אגב, מזעזעים, כמו בכל השרותים הציבוריים בבלארוס (ע”ע בול-פגיעה).
(הבית שבו גדלה אמא שלנו. מצאנו אותו לפי תאור מפורט של הכפר כפי שזכרה אותו מילדותה.)
לסיכום, שורשים משפחתיים מצאנו, חוויות מרגשות חווינו אבל גם אכלנו אוכל טוב, מודרני ובהחלט לא זה הזכור לי מבית אמא. כנראה שבכל זאת הקידמה פרצה את חומות הברזל הסובייטיות והביאה אתה בישול מודרני, מגוון וטעים המבוסס על חומרי גלם מקומיים מעולים.
ועוד המלצה
המסע שלנו תוכנן ע"י חברת "אותנטיקו" בארץ בניהולו של דב פיקולין, אשר חיבר אותנו למדריך יוליק גורביץ' מירוליטא.
יוליק תכנן לנו את המסלול, מילא את מסענו בחוויות מאלפות ומרגשות. הוא בעל ידע בלתי נדלה בהסטוריה, תולדות עם ישראל ובעיקר השואה, מוסיקה ואמנות. את כל הסבריו הוא מגבה בחומר רקע כתוב וגם בהקלטות רלוונטיות לכל אתר. הוא בעל יחס אנושי חם והומור בריא. בקיצור, מומלץ לכל מי שנוסע לארצות הבלטיות, שבדיה ורוסיה.
* התמונות המתוארכות צולמו ע”י אראלה
המגוון באמת מפתיע מאד, למרות שאם היו רק חזיר ותפ"א הייתי מסתדר טוב מאד. שני אלה ובירה מתיישבים טוב בבטן.
וואלה אחותי, הפתעת אותי… הרבה לייקים…
כשרון התיאור שלך והכתיבה עשו לי את זה… וגם נזכרתי בטעמים ובמראות.
צילומים מאוד יפים.
נשמע שזה מקום טוב לאכול בצקים, איזה כיף!
מסכים לגמרי עם מה שכתב עודד. יחד עם זאת, אני מבין שמגמת המודרניזציה של הקולינריה חזקה עוד יותר בפולין. שמעתי שהמגמה ניכרה גם באוקראינה, אבל יש לי תחושה שעכשיו היא די נבלמה שם.
הסידור היפה של האוכל על הצלחות (הצילחות, יעני) מושקע מאוד וברמה של שפים, ומצד שני זה כל כך קונטרסטי למראה של הבתים הישנים והאנשים של פעם.
חנה, תתחילי לחשוב על הפוסט הבא, אני מאמין שהמערכת תשמח.