הפסטיבל הקולינרי החביב עלינו נפתח אתמול בפעם ה-14. למרבה הצער, השנה הפסטיבל מתקיים במתכונת מצומצמת יחסית לשנים עברו. בתוכנית הפסטיבל הנוכחי ישנם 23 עמודים בלבד, לעומת 35 בתוכנית השנה שעברה. מקומות טובים, כגון יקב/מסעדה טרה פרומסה, מסעדת מאג'דה ופלאפל ציון לא משתתפים השנה. גם פסטיבל הבירה המסורתי בגבעת ישעיהו לא נערך השנה, ועל כך בהמשך.
ביום הראשון ביקרתי בדרך חזרה מן העבודה בדרום בשלושה מקומות מעניינים שלא הייתי בהם לפני כן. בשלושתם טעמתי תוצרת מקומית שיכולה לעמוד היטב בתחרות מול מיטב התוצרת של ארצות הנכר.
שביל עיזים – מושב טל שחר
אחרי שהצצתי בארוע השומם “מעצבים ביקב” (רק אח"כ התברר לי שהוא בפעולה מלאה רק בשבת), המשכתי על שביל עפר בין השדות אל משק העיזים המשפחתי "שביל עיזים". השילוט הברור הביא אותי אל מבנה יפה ומוקף גינה מטופחת, ולידו מכלאת עיזים גדולה. השלט הזמין מבקרים וילדים להיכנס ולבקר את העיזים ואת התרנגולות הבלדיות שהסתובבו חופשיות. בשלב הראשון החנות עניינה אותי יותר וניגשתי לראות.
התברר כי במקום פועלת מסעדה כפרית חלבית, שרוב המנות שהיא מגישה מתבססות על גבינות העיזים המיוצרות במקום. החנות הקטנה בכניסה למסעדה מציעה את מוצרי החווה וכן מגוון מוצרים חקלאיים אחרים מן הסביבה. מאחורי דוכן הגבינות ישנו חלון גדול המספק הצצה אל אולם הייצור של המחלבה. המקום היה מלא מפה לפה ובגינה אף נערך במקביל אירוע פרטי כלשהו. צעיר מבעלי הבית הציע לי טעימות גבינה. בין הגבינות המעניינות שראיתי היו פקורינו כמהין, גבינה קשה עם קצח וברי אגוזים. בו במקום רכשתי ארבע גבינות עזות טעמים. למי שלא אוהב טעמי גבינה עזים, יש גם מגוון גבינות רכות, וכן לבנה וצפתית.
מבשלת פפו/יקב נבות – מושב צלפון
בבירות של פפו נתקלנו כבר בשנה שעברה בפסטיבל הבירה, ואהבנו. תמיד חשבתי שהיקב פשוט נמצא ליד המבשלה והם פשוט משתפים פעולה כדי לקצץ בהוצאות התפעול, אולם התברר כי שניהם שייכים לאיש אחד, למוטי בוהדנה. כאשר הגעתי הופתעתי לגלות מסעדה עם מקומות ישיבה בפנים ובחוץ. היות וחיפשתי בירה נכנסתי ישר פנימה עד שנתקלתי בבר עם ברזים.
במקום פעל גם המטבח, שהיה עסוק בלהאכיל מבקרים רבים. מוטי עצמו הכין את האוכל: מגוון פיצות, שקשוקות, סלטים ופלטות גבינות מן האזור. איכשהו פתחנו בשיחה, תוך שהוא מכין את האוכל. במהלך השיחה שמעתי את ההסבר לחוסר פסטיבל בירה השנה. מסתבר שבשנה שעברה הפסטיבל הצליח יתר על המידה ובמהלכו בשלניות האזור סבלו מחוסר בלקוחות. כתוצאה מכך הן לחצו שלא לקיים השנה את הפסטיבל. החלטה אומללה מאוד לעניות דעתי.
מוטי סיפר על בירה חדשה – עדנה, בסגנון פילזנר צ'כי. הסתקרנתי והזמנתי מיד שליש (20 ש"ח) מן החבית. בארץ מכינים בד"כ בירות בסגנון זה ללא סינון, אולם להפתעתי קיבלתי לאגר צלול לגמרי. היה לו ניחוח פרחוני חזק וטעמי אביב מאוזנים להפליא. בסיומת היתה מרירות כשות עדינה ונעימה מאוד. הברמן אמר שזאת בירה שאפשר לקחת מיד לחוף הים. נאלצתי להסכים איתו. בקיצור, בירה מאוזנת להפליא שעושה בית ספר למיטב המבשלות בחו"ל שמכינות בירה מסוג זה. קיבלתי לטעום את עדנה, בירה שמתוארת בתפריט כבירה טראפיסטית, אבל יש לה בעצם מאפיינים ברורים של הדופל בוק הגרמנית. גם כאן מדובר בבירה שמבשלים רבים בנכר אשכנז יכולים ללמוד ממנה. טעמתי גם סיידר, אשר היה מעט מתוק מדי לטעמי. בכל מקרה, אין ספק שמדובר במולטי טאלנט. לצערי הרב, כאשר ביקשתי לרכוש שישיית בירות התברר כי אין. מלאי הבקבוקים אזל ומוטי לא הספיק לייצר מלאי חדש. כתוצאה מכך במשך ימי הפסטיבל הוא יגיש כנראה רק בירות מן החבית. זהו תרגיל קרטמן, הידוע גם כטכניקת ה"אל תבואו". תרגיל זה קרוי על שם אריק קרטמן, הילד השמן והרשע מסדרת הטלביזיה סאות'פארק. אחרי שהוא ירש מיליון דולר הוא רכש לעצמו פארק שעשועים במטרה להימנע מהתורים והדוחק שתמיד עצבנו אותו בפארקי שעשועים. הוא כמובן הכריז בכל כלי התקשורת על הפארק החדש והנפלא שלו, כאשר הוא מסיים בהכרזה: "כל זה נמצא בפארק שלי, אבל אתם לא יכולים ל!".
יקב קדמא – מושב כפר אוריה
אחרי שאמרתי למוטי את דעתי על טקטיקת השיווק המרושעת שלו, המשכתי עוד מספר קילומטרים במעלה כביש 44 אל מושב כפר אוריה. דרך עפר נוספת הובילה אותי אל מתקן נוסף מפתיע בגודלו ובעיצובו. רבותיי, עברו הימים שהיקבים ומבשלות מטה יהודה שכנו בתוך קרוואנים עקומים עם כלבים מצורעים גוססים בחוץ. ליקב קדמא יש מרכז מבקרים שלא מבייש יקב גדול בהרבה. מדובר ביקב שנמצא בצמיחה מתמדת. בשנה שעברה הוא ייצר כ-5,000 בקבוקים והשנה הוא יכפיל את התפוקה. ייחודו בכך שכל היינות האדומים מתחילים את דרכם כשהם מבלים ארבעה חודשים בכדי חרס ענקיים שיובאו במיוחד מגרוזיה.
הייננית הסימפטית, לינה סלוצקין, ערכה לי את הטעימות, שעלותן 20 ש"ח.
שאנין בלאן 2013 – הלבן היחיד שמייצרים ביקב הוא חצי יבש מעניין בעל טעמי פירות בולטים של אננס ומלון. היין הזכיר לי קצת את יין הסוטרן מבורדו וכמובן שמיד חשבתי כמה היה מתאים לאכול איתו פואה גרה.
סירה 2011 – בעצם בלנד של 85% סירה ו-15% מרלו. יין בעל גוף וטעמי שזיף בולטים.
רזרב 2010 – אחד היינות הראשונים שיוצרו ביקב הוא בלנד של 60% קברנה סוביניון, 34% פטיט ורדו ו-6% ברברה. מלבד 4 חודשים בכד, היין בילה 26 חודשים בחבית לפני שבוקבק. יין כבד מאוד ורווי בטעמי עור, שזיף ופירות יער חמצמצים.
קינוח אדום 2011 – הייננית נזהרה בדבריה ולא הזכירה את המילה המפורשת "פורט", אבל זהו סגנונם של שני היינות שטעמתי. לצעיר יותר היה טעם דובדבני וטעמו היה מחוספס מעט. יין מוצלח.
קינוח אדום 2010 – שונה לגמרי באופיו מן הקודם וגם צבעו חום ולא אדום דובדבן. ניחוח בולט של תאנים ובעקבותיו טעם תאנים חזק. הרשים אותי כל כך, עד שבמקום רכשתי בקבוק שלו כשאני חושב לאיזה מוצרים ניתן להזריק אותו.
בדומה ליינות בוטיק רבים, היינות של קדמא אינם זולים, אבל בניגוד לאיכות בעייתית ביקבי בוטיק יקרים רבים, כאן התוצרת בהחלט מרשימה. ביקב קדמא מתקיימים במהלך הפסטיבל סיורים וניתן לראות במהלכם סרט על ייצור היין ביקב ועל שיטות הייצור העתיקות.
ואי אפשר כמובן בלי מספר מראות טבע מגבעות והרי יהודה.
פרטים נוספים על הפסטיבל: http://www.m-yehuda.org.il/foodfestival/
הביקור אצל פפו עשה לי חשק לקפוץ לשם. אני זוכר את הפעם הראשונה שטעמתי את הבירות שלהן, הן היו נהדרות.
לא ברור לי למה לא לעשות פסטיבל בירה אזורי בתאריך שלא מתנגש עם פסטיבל האוכל, זה ארוע מגניב לאללה.
חוסר פסטיבל בירה בלט לי מיד בתוכנית הפסטיבל. גם לי קשה להבין למה לא מצאו פתרון יצירתי לבעייה עם הבשלניות. אפרופו, הייתי מציע למארגני הפסטיבלים הבאים לקיים גם אירוע יין במסגרת הפסטיבל.
קיץ זה זמן טוב לערוך פסטיבל בירה, אני מקווה מאד שזה עוד יקרה
היינו שוב אצל פפו ביום שישי בגלל שכל שאר המקומות שרצינו לאכול בהם לא פעלו בגלל מזג האויר. פתחנו עם פלטת גבינות מעולות של מחלבת גל מכפר טרומן. על הפלטה מבחר של כ-10 גבינות, כולן מעולות. גם פוקצ'ת הירקות היתה נהדרת ולמרות שקצת שבענו מן הגבינות חיסלנו אותה. שתינו סיידר חצי יבש ובירת חיטה – שניהם מעולים.
הגבינות של מחלבת גל זכורות לי מאד לטובה מאחד מפסטיבלי הבירה במטה יהודה.