אבא שלי לא נולד בתל אביב, אבל גדל בה. ליטְל אבא היה נוסע בקו 5 עד אזור התחנה המרכזית, שם פגש את חבריו וביחד הלכו על פסי הרכבת מסוף רחוב יהודה הלוי לכיוון בית הספר התיכון "שבח" ברחוב המסגר. בדרכם עמדה עגלת המלבי של רחמו. רחמו קרא לזה מלבי קאימק (מעדן השמנת של העיראקים, שמכונה גם קֵיְמַר), אותו הניח על גושי קרח גדולים והיה מוכר עד שנגמרו הקרח או המלבי. המנה הוגשה בכוס אלומיניום נמוכה, שהחבר'ה תהו תמיד מתי נשטפה לאחרונה, בתוספת מי שושנים, פטל ובוטנים מרוסקים. הם אכלו במקום והמשיכו לכיוון הכניסה האחורית של בית הספר, לעוד יום של לימודים ותעלולים, שעל הסיפורים אודותיהם גדלתי.
בעקבות הסיפורים של אבי, כשנקלעתי פעם ליפו חפשתי ומצאתי דוכן מלבי. שנים של סיפורים וסוף סוף זכיתי לטעום את טעם ילדותו. זה היה נורא! היה לזה טעם של סבון. בפה קוצף שטחתי את טענותי בפני בעל הדוכן והוא התנצל ונתן לי אחד אחר, טעים דווקא. מאז אני תר אחרי מתכונים מוצלחים למלבי.
אחד הטובים ביותר שטעמתי היה של סופי, על אף היותו על בסיס מים. הקאימק הכי מוצלח שטעמתי היה ב"פול של דוד" בשוק הכרמל, שלא קיים כבר הרבה שנים. הוא קרא לזה "שלום בית" והגיש אותו עם תמרים, אגוזי מלך וסילאן. מדהים.
מלבי מעולה מכינים עם חלב ושמנת, בלי מים, אבל המתכון אליו אני חוזר בכל פעם מחדש הוא מלבי על בסיס חלב קוקוס וטפיוקה. עד לפני שנים בודדות בלבד לא הכרתי את הטפיוקה. כלומר, "שלום שלום" וזהו. ראיתי את הגרגרים הצבעוניים הללו באזור התאילנדי של הצרכניה שלנו ותהיתי מה עושים אתם. למען האמת, טפיוקה נשמע לי כמו משהו בריא מדי ולכן לא טרחתי להתעניין. מי שהכירה לי אותה היתה חברה שאני מעדיף שלא לציין את שמה, שאמש בהיר אחד הציעה להכין מלבי טפיוקה, ומאז האינדיאניות מכנות אותה "מיכל שאוהבת טפיוקה". מלבי עושה לי נעים ולכן לא סירבתי מיד. סוף סוף היתה לי הזדמנות לבשל עם טפיוקה וחס וחלילה לא אואשם בחתירה לבריאות, למקרה שזה באמת בריא הדבר הזה.
מתכוני מלבי משדכים נוזלים (מים/חלב/שמנת) לעמילן תירס וסוכר (בדרך כלל ביחס 1:1) ומתובלים במי ורדים. את הקורנפלור נחליף בטפיוקה כי זה מצחיק על הלשון והבסיס יהיה חלב קוקוס או חלב שקדים. במקום או בנוסף לסוכר, אפשר להמתיק או לתבל, בהתאמה, את המלבי בריבה, פירות יבשים, שוקולד, דבש. זה נורא טעים, אבל המרקם לא מתאים לכל אחד.
מלבי טפיוקה
אמל"ח
3 כוסות חלב קוקוס/שקדים
½ כוס פניני טפיוקה, לא משנה באיזה צבע
3 כפות סוכר
3 כפות ריבה שאתם אוהבים (ריבת תות עץ במקרה הזה)
3 טיפות תמצית ורדים
תו"ל
(פנינים לבנות, רק התחלנו)
מוזגים את חלב השקדים לסיר ומוסיפים את הטפיוקה והסוכר.
מחממים ומביאים לרתיחה, תוך ערבוב ומחלישים את האש. זה ייקח כ-5 דקות.
(אחרי 5 ד’ בישול, העמילן החל להסמיך את הנוזל)
מבשלים על אש קטנה כ-5 דקות נוספות, תוך ערבוב תכוף, עד שהטפיוקה רכה ושקופה כמעט לגמרי.
מוסיפים את תמצית הוורדים והריבה ומערבבים. אם חפצתם דווקא במלבי לבן, הוסיפו את הריבה רק אחרי המזיגה לקעריות ההגשה, כפית לכל קערית.
מעבירים לקעריות הגשה ומגישים חם או שמכסים ומעבירים למקרר.
מי שאוהב שוקולד עם הפירות שלו, מוזמן לשבור שתי קוביות שוקולד ולהניח בתחתית כל קערית הגשה לפני המזיגה. אני לא אוהב.
לקריאה נוספת:
תחקיר מלבי מרשים של רותם מימון מאפריל 2013
תחקיר מלא תובנות, כרגיל, של רותי רוסו
מאיר, השובב הקולינרי, מזכיר בפוסטיו לא מעט את הגרגרים העגולים: 1 2 3
אז מה היה לנו שם?
מלבי טפיוקה
אמל”ח
3 כוסות חלב קוקוס/שקדים
½ כוס פניני טפיוקה, לא משנה באיזה צבע
3 כפות סוכר
3 כפות ריבה שאתם אוהבים
3 טיפות תמצית ורדים
תו”ל
מוזגים את חלב השקדים לסיר ומוסיפים את הטפיוקה והסוכר.
מחממים ומביאים לרתיחה, תוך ערבוב ומחלישים את האש. זה ייקח כ-5 דקות.
מבשלים על אש קטנה כ-5 דקות נוספות, תוך ערבוב תכוף, עד שהטפיוקה רכה ושקופה כמעט לגמרי.
מוסיפים את תמצית הוורדים והריבה ומערבבים. אם חפצתם דווקא במלבי לבן, הוסיפו את הריבה רק אחרי המזיגה לקעריות ההגשה, כפית לכל קערית.
מעבירים לקעריות הגשה ומגישים חם או שמכסים ומעבירים למקרר.
סקרנותי התעוררה אחרי שראיתי את הפוסטים של מאיר, אבל עדיין לא עשיתי דבר בנידון, למרות שיש במחנה יהודה חנות שמוכרת מספר סוגי טפיוקה.
נירה רוסו בדיוק כתבה ביום שישי על טפיוקה. ממליץ לקרוא.
קניתי ביום שני בחנות הנ"ל פניני טפיוקה קטנות והכנתי אתמול את המלבי. לא ערבבתי ריבה פנימה, אלא מזגתי לכוסות קוקטייל, הנחתי להתיצב במקרר ופיזרתי מעל קוביות תותים מושרות במיץ תפוזים וסוכר חום. עיטרתי בקוקוס טחון קלוי ובעלי גרניום לימוני (עבור הארומה).
יצא סימפטי, אבל לא אקסטרווגנטי כמו תותים עם ערימת קצפת מתוקה.
למלבי בטעם של מלבי, צריך מי ורדים וריבת מרקחת טובה עם פירות יער\תותים, משהו אדום… ניסיתי עם גרגרי רימונים, יצא נפלא. אם חייבים להמתיק עוד מומלץ להוסיף אגבה, שאין לה טעם משמעותי משלה (בניגוד לסילאן). אגוזים חובה, קוקוס עדיף.
ה"שלום בית" אכן היה מופלא. אך זה לא היה מלבי, לכן הוא קרא לו "שלום בית". היתה בו גם ריבת מרקחת משמשים או פרי כתום אחר נהדרת עם חתיכות גדולות של הפרי.
לסיום – בריאות זה כן חשוב, כן טוב, כן צעיר, כן קולי, כן שווה!! מי דוחף תדמית עלובה לבריאות?? מי שרוצה להרוויח על חשבון החיים שלכם! פיקחו עיניים וזהו את ה"פושרים"!!
הי ג,
שלום בית היה, כפי שציינתי, קאימק, לא מלבי.
בנוסף, מהפסקה האחרונה שלך עולה קול מירמור, על מה? על מי?