אצל ההורים שלי מספיק לקרב זרע אל האדמה ו-פוף! הוא נובט. אצלנו מאידך, הדודים ה"חכמים" שבנו את הבית הרבה לפני שאכלסנו אותו אנחנו בהמונינו, נתקעו עם תועפות חצץ שלא היה להם מה לעשות אתו, אז הם החליטו לפזר אותו ברחבי הגינה ולכסות באדמת חמרה. חמרה זה יופי, חצץ קצת פחות. מעט מאד זרעים שאני זורע באדמה נובטים מאליהם, הם צריכים לגדול קצת בעציץ ולהיות חזקים מספיק כדי להשלח אל שממת החצץ ולשרוד. בכל חורף הגינה של הוריי מתמלאת בכובע הנזיר (Tropaeolum majus במדעית וקבוסין בערבית) בצבעי צהוב וכתום ואצלי בקושי. בכל שנה מעט יותר, זה נכון, נראה שהחצץ מעודד אבולוציה מואצת והשתילים החזקים שורדים. אבל באבולוציה, כמו באבולוציה, זה לוקח הרבה זמן.
כובע הנזיר הוא מין פולש, כלומר לא גדל כאן במקור (הגיע מהאנדים בדרום אמריקה) והוא מתרבה ומתפשט בקלות על חשבון צמחים אחרים. אם יש לכם או לשכניכם כובע נזיר בגינת החורף, יש כמה דברים שאפשר להפיק מהצמח הזה. לעלים יש חרפרפות מעודנת שמזכירה קצת את צמח החרדל והם מתאימים מאד לסלטים. הפרחים (לקראת האביב) יפים ומרשימים ויתחברו יפה גם לסלט ירקות וגם לסלט פירות. אל תשכחו להסתכל היטב בתוך הפרח ולבדוק שלא מתחבא בו חרק ערמומי.
לבנה עם כובע נזיר
קוצצים עלים ופרחים של כובע נזיר ומערבבים עם לבנה ושמנ"ז.
כובע נזיר בסלט
(צלם: דני)
כאמור, הפרחים לקישוט. את העלים אפשר לקצוץ ולהוסיף כתיבול לסלט. אל תגזימו עם הכמות, פרט לחריפות קראתי בכמה אתרים אזהרות מפני צריכה גבוהה שלו שעלולה לגרום להקאות.
כובע נזיר בסנדוויץ'
(כן, זה קטשופ בננות וכן, זה לחם עם אוכמניות)
הסנדוויצ'ים שאייל היה מביא לבית הספר תמיד עוררו בי קנאה. בקשתי ממנו פעם את המתכון והעברתי לאמא שתכין לי גם כאלה. הם היו לי טעימים במיוחד, אבל המשכתי לפזול לעבר אלו של אייל.
על פרוסה אחת מורחים חרדל, על השניה קטשופ. באמצע פרוסות עגבניה, פרוסות נקניק וחסה. במקום חסה נניח עלים של כובע נזיר. הם לא יתנו פריכות רעננה, אבל יהפכו את הכריך הזה למעניין יותר.
חשוב שכל אחד מהמרכיבים יציץ מעט מעבר לגבולות הפרוסה, בשביל הנוי.
עלי כובע נזיר ממולאים
בוחרים בעלים גדולים יחסית, מניחים על כל עלה כפית של מג'דרה/אורז/פריקה מבושלים מקפלים את הצדדים ומגלגלים.
חמאת כובע נזיר
קוצצים עלים ופרחים של כובע נזיר ומערבבים עם חמאה רכה ושום קצוץ דק.
(פטריות ומנגולד)
עוד רעיונות שטרם ניסיתי:
עלי כובע נזיר במרק, סורבה כובע נזיר (זה ייצא דומה לסורבה ווסאבי המופרע של מוסלין בשוק מחנה יהודה, פסטו כובע נזיר, זרעי כובע נזיר כבושים.
אם אתם מנסים, ספרו איך יצא.
הבגידה בלונדון – גדי יגיל ורבקה מיכאלי במערכון נפלא ופסיכי כאחד מ-1972:
לקריאה נוספת:
עוד על הצמח אצל גאמנון
20 סיבות לגדל כובע נזיר
אתה עמוק בטרנד, כי מספרים שכל מנה ראשונה שניה במתחם שרונה מוגשת עם פרחי כובע הנזיר. מה שכן, לא ידעתי שמשתמשים גם בעלים של הצמח. כשראיתי את מתכון הממולאים ישר חשבתי על מילוי טרטר דג.
דג ילך נהדר עם זה
ממרח/פסטו כובע נזיר.
כמות גדולה של עלים ופרחים טריים, שמן זית, מלח, 2 שיני שום.
מעבדים הכל במעבד מזון. כמות השמן מותנית בכמות העלים – הממרח אמור להיות סמיך.
מלח לפי הטעם.
זכה למחמאות ואכילה כממרח על לחם.
תודה, אליאב, ינוסה!
לאחר קבלת מחמאות נוספות על הפסטו ה"פשוט", הוספתי חופן צנוברים קלויים קלות לרכיבים במעבד המזון. פחות סמיך – יותר שמן זית.
יצא מעולה.
זרעים כבושים/מוחמצים
כף מלח לשתי כוסות מים, רבע כוס חומץ, צ'ילי קטן אחד.
שלושה ימים על השיש, אח"כ למקרר.
מעולה, מיוחד וטעים ביותר.
מעניין מאוד, גם הכתבה וגם התגובות. תודה.
רציתי לשאול באיזה אופן מבשל את עלי כובע הנזיר ממולאים במג'דרה. תודה
הי יעל, שאלה טובה! לא פרטתי…
העלים נותרים טריים, הם ממולאים במג'דרה מבושלת, אורז, או פריקה. העלים דקים ורכים כל כך, שאין צורך לבשל אותם.