בילדותי השתתפתי בחוג לריקודי עם. בין שאר הריקודים רקדנו צ'רקסיה כפולה, ריקוד עליז וסוחף. לימים עברנו לגור בגליל התחתון, בקרבת הכפר הצ'רקסי כפר כמא. ילדי למדו בבית הספר כדורי, שהוכרז כבית ספר רב תרבותי, בו למדו יהודים, ערבים וצ'רקסים. באחת מהפעילויות התרבותיות נחשפתי למאכל הצ'רקסי חלוז' – כיסון שמנמן ממולא בגבינה צ'רקסית ומטוגן בשמן עמוק. התלהבנו כל המשפחה. מאז כולנו, ההורים, הילדים והנכדים אוכלים חלוז' בכל הזדמנות.
(ככה רקדנו ב-1965)
אנחנו, במשפחה שלנו, אוהבים את הביר בזאר וביחוד את הסניף בשוק הכרמל. הצוות תמיד יעיל וחברותי, אני נהנה מאד מהבירות הטובות מחבית והאינדיאניות, כשמציעים להן לנסוע לשוק הכרמל, הן שואלות מיד אם אפשר ללכת לאכול פיצה-לחוח בביר בזאר.
יום אחד היה לילה, היינו צריכים באופן בהול להכין למח"ט שלנו קפה ולא היה קפה. מה אתה חושב עשינו?
– תה.
נכון! תה.
(שיח טבחים / הגשש החיוור, יוסי בנאי)
בתור האיש המוזר שנצפה תמיד שותה תה עם עשבים בכוס שרוטה שהביא מהבית, זה מוזר שלא תמיד שתיתי תה צמחים. אני יודע שמעולם לא אהבתי את הטעם של שקיות התה המסחריות, אבל לא בדיוק זוכר מתי התחלתי עם חליטות. אם אני לא טועה, זה היה באזור כתה ד', אחרי יום טיול אחד עם נסים קריספיל, בקייטנת הישרדות בהרי ירושלים. הרושם שהוא עשה עלי היה אדיר. התפוצץ לי המח מהמחשבה על כמות הידע שיש לו. בכל מקרה, זה היה מזמן מאד ואני יודע שלא גדלתי בבית ששותים בו תה עם עלים. לא בהתחלה לפחות. אמא שלי שתתה תמיד תה גנרי מתיון רב-טבילתי ומבחינת אבא שלי, תה זה לחולים. כן, כן, זהו אותו אדם שנהג לשתות בירה מכבי, וזה אומר דרשני. באיזשהו שלב נשתלו בגינה צמחים יפים לתה והתחלנו לשתות גם בבית.
באחד האתמולים מצאתי את סדרת החריפים היפה הזו ורכשתי אחד מכל סוג (כמעט 25 ₪ לבקבוק). הם טעימים ואני בהחלט ממליץ עליהם.
כפי שמצוין על כל תווית, דרגת החריפות משתנה וניתן להבחין בטעמים השונים של הפלפלים. בחריפים מאד יש להשתמש במשורה, שכן הם עלולים למסך את טעמו של האוכל.
