אנחנו, במשפחה שלנו, אוהבים את הביר בזאר וביחוד את הסניף בשוק הכרמל. הצוות תמיד יעיל וחברותי, אני נהנה מאד מהבירות הטובות מחבית והאינדיאניות, כשמציעים להן לנסוע לשוק הכרמל, הן שואלות מיד אם אפשר ללכת לאכול פיצה-לחוח בביר בזאר.
בפעם הראשונה שבקרנו שם יחד, פיצה על בצק לחוח היתה בתפריט (32 ₪). היו פיצה רגילה עם גבינה ופיצה טבעונית עם בטטה, סלק וטחינה. מאז, כמו גוזלים שעברו "החתמה", פיצה-לחוח זה רפלקס מותנה. בכל ביקור בשוק אנחנו מקפידים לעבור שם ואם הגענו מוקדם מדי, חוזרים בסוף הסיבוב לראות אם המקום נפתח כבר. הלחוח עדיין בתפריט, אבל לא כבסיס לפיצה, אלא כקינוח עם נוטלה (24 ₪).
לשאלתי מדוע הלחוחיות כבר לא בתפריט ענה צחי הביר-בזארי שהלחוח לא מגיב טוב להקפאה והפשרה, עולה יותר מהבצק של הפיצה, והוא רך ומפתיע אנשים שמצפים לבצק אפוי. ובכל זאת, הוא זוכר אותנו ומסכים בכל פעם להכין לנו פיצה-לחוח, על אף שכבר הרבה זמן היא לא בתפריט.
בביקורנו האחרון בשוק גילינו שגם צחי כבר לא נמצא. בקבוק הליקר שהבאתי בשבילו כאות תודה חזר אתי הביתה וחבילת הלחוחים שקניתי בשוק במיוחד למקרה קיצוני כזה הועברה למטבח, שם הכינו לנו בפעם האחרונה פיצה-לחוח, לשמחת האינדיאניות.
“Mr Bond, they have a saying in Chicago: 'Once is happenstance. Twice is coincidence. The third time it's enemy action'.” / James Bond – Goldfinger
או שהפעם השלישית פשוט מעידה על דפוס התנהגות…
זה באמת נראה לחוח מדי בשביל פיצה
אל תסתכל בלחוח, אלא במה שיש עליו (ולידו)
זה נפלא – פריך קלות וכיף שזה אוורירי.
לחוח עם נוטלה נשמע מפחיד מאוד, למרות שגיל חובב גרס שאינגרה הולך עם נוטלה (טוב, משהו צריך לנטרל את החמיצות המטרידה של הלחם המעניין הזה).
נוטרלה.
אני חושב שלחוח מסתדר כמעט עם כל טעם.