כל קיץ קורה דבר מה. הקיץ הזה עוד לא פגשתי את חברי הסיני. חשבתי עליו כשיצאתי אל אותו אחה"צ תל אביבי סמיך ומיד התחלתי להקליד: "אני צועד לכיוון מבשלת שניט," כתבתי לו, "שם אני מתכוון להעביר שעתיים של שתיה מופרזת. אתה בא?" בסופו של שיחוח לא נפגשנו, אבל גיליתי שהוא לא מכיר את המקום המיוחד שנמצא רק רבע שעה הליכה מיוזעת ממעוזו. כשל מודיעיני.
קיבלתי מנעמי במתנה מאוזבקיסטן חותמת לחם (Chekich) – ידית עץ מחוברת לכיפת עץ שבקצה שלה מסמרים חסרי ראש המסודרים בתבנית של פרח. הלחם האוזבקי השטוח, טשקנט נון, מעוצב בצורת עיגול והחותמת מוטבעת במרכזו פעם אחת או מספר פעמים לפני האפיה. מרכז הלחם המוחתם לא תופח הרבה ועליו מוצגת הדוגמה השונה מאופה לאופה (Nonvoy). קראתי איפשהו שבמקום מסמרים יש כאלה ש"קוצרים" סיחים של גלגלי אופניים לטובת החותמת. יפה.
(כדור בצק שהוחתם ללא העיצוב המסורתי)
אחד הדברים הנחמדים שקרו בשנה האחרונה הוא שהאינדיאנית הגדולה התחילה לאכול כל מיני דברים שלא העזה לטעום עד כה. לפני כמה שנים, באחד מנסיונות השכנוע שלנו שתטעם משהו שלא נראה לה, אמרתי לה שיום אחד היא תבין שהפסידה הרבה אוכל טעים בגלל עקשנות. יום הדין הגיע! לשמחתנו מה רבה, החלה הנ"לית לחבב גם אוכל הודי. על כן, אך טבעי היה שבטיולנו בצְפון אזור חיוג 04 נכנסנו לבדוק מה מצב העניינים במסעדה ההודית 'טאלי' בקרית שמונה. המסעדה קיימת כבר שש שנים ונראה שאנחנו האחרונים בארץ שעוד לא היו בה או שמעו עליה.
טאלי (55 ₪) – אורז, צ’פאטי, יוגורט, דאל, אלו גובי, מאטאר גאג’ר
מהספר 'בישול ביתי – מתכונים שילדים אוהבים', בהוצאת בית הספר שאחותי למדה בו בכתה ג', נכנסו מספר מתכונים לרפרטואר הביתי. אחד מהם הוא הבקריז, שרק לרגל כתיבת רשומה זו חקרתי עליו מעט והופתעתי לגלות שהמקור הוא הודי ולא צפון אפריקאי כפי ששיערתי. בצק פשוט, שטוח, שמכינים בזריזות במחבת, לא בלתי דומה לצ'פאטי. כמו רוב הלחמים ההודים, אין בבצק גורם התפחה. נהוג להכין אותו רגע לפני שאוכלים, כדי שאפשר יהיה ליהנות ממנו חם.
במתכון נכתב "ההודים אוהבים לאכול בקריז עם ביצת עין או רוטב קארי חריף".
נגמרה לי תערובת הבהאראת. אני תמיד מכין לבד, אבל מאז שהתחלתי לכתוב עליה משהו עוצר אותי מלהכין חדשה. קניתי תערובות בהאראת מוכנות בכמה חנויות תבלינים בתור תירוץ, אבל נראה לי שמה שעוצר אותי זו דווקא הרשומה הזו. עכשיו, משנגמרה לי גם תערובת חמשת התבלינים הלא-מאד-שונה, נגמרו התירוצים ואני צריך לגשת לטחון. ולצלם. ולכתוב. טוב, נו…
היתרון הגדול של תערובות תבלינים הוא שזה כבר מוכן וכל שנותר הוא להוסיף אותן בזמן הבישול. החסרון הוא שאם מכינים מראש, עם הזמן הטעמים והריחות דוהים – ליחם נס. על כן כדאי להכין בכל פעם כמות קטנה או לחלק דורונים לחברים. קליה קלה במחבת יבשה, אגב, מחיה ומחזקת את הטעמים.
