היינו פעמיים בסופ"ש בחוות הנמורה שלמרגלות המירון ונהנינו עד למאד. כתבתי לעצמי שבחוות הנמורה מסתובבים הרבה נמורים קטנים שקשה לראות באור יום, אבל המשכתי לחפש בראשי בדיחות מוצלחות יותר. על כן שמחתי מאד כשנטלי לוין פרסמה מתכון לבסבוסה, שמסתבר שיש הקוראים לה גם נמורה. להמשיך לקרוא
האינדיאניות, ששוק הכרמל מבחינתן זה רפלקס מותנה ל"פיצה לחוח!!", מתגעגעות לטעם והמרקם של הפנקייק האוורירי הזה ומאז שמיודענו צחי עזב את הביר בזאר, לחוח ופיצה הם זיווג שנכחד. אז נזכרתי שבעצם יש לי מתכון ללחוח ושאפשר להכין אותו גם מקמח מלא. כבר הרבה שנים שאין בבית קמח לבן – טעים, אבל לא בריא.
הצמחונית חזרה מנסיעות עבודה לשוודיה וגרמניה עם כמה גמדונים (Gnomes), שרכשה בשוקי חג מולד.
האינדיאנית הקטנה הכינה השבוע פלפל חריף טעים במיוחד: פרוסות דקות של פלפל ירוק חריף אפויות קלות בשמן זית, מעוכות עם מזלג ("כדי שלא יהיו מושלמות") עם דבש. היא לא עשתה את זה כדי להרשים את אביה חובב החריף, אלא כי נראה היה לה שזה יהיה טעים על לחם. והיא לא טעתה – יצא לה טעים.
מהפלפלים החריפים שנשארו לה פתאום נראה לי נכון להכין סחוג מפורק ומבושל. כלומר, קונפי של סחוג (קוֹנפוּג?).
בשנה האחרונה חזר להתקיים ביום שישי הראשון בכל חודש שוק האיכרים של עמק חפר. אירוע רועש למדי שנעשה צפוף מאוד לאורך היום, אך לא בלתי מעניין קולינרית. על אף שאמרתי לעצמי שלא אבוא שוב בגלל הרעש הנורא, אני מוצא את עצמי מגיע לשם בכל זאת, אבל בשעה מוקדמת.
הסיבוב בהאנגר 9 מתחיל עם ⅓ כוס IPA (20 ₪) של מבשלת מלכת העמק ממושב אוֹמֶץ (שרבים מתושבי העמק ואף בני המושב קוראים לו אָמַץ, בגלל ענין של חולם חסר). העולם נראה רגוע יותר עם כוס בירה קרה ביד. כדוכניים משם ניצב הדוכן של משק דוד מאחיטוב, שמייצר יוגורט וגבינות מעולות מחלב עזים. אני לא טורח לטעום, פשוט מצביע על כמה ולוקח – כולן מצוינות.
