הקוטג' שבקוצ'מוץ'

כל הענין לא היה צף בכלל לולא מצאה האינדיאנית הגדולה קורס לכתיבה יוצרת באוקספורד אשר בממלכה המאוחדת. בת ה-15 הנ"ל, עוף מוזר שכמותה, אנגלופילית חובבת כתיבה וקריאה. אחותה בת ה-13, חובבת תה וריבה, קפצה מיד על ההזדמנות וכל שנותר לנו הוא להעמיד פני נגררים ולהצטרף.

לקחנו לעצמנו שבת חיובית ונסענו אל הנמל. התורים לא היו ארוכים מדי ועל אף שלא אִבדו לנו את המזוודות, הטיסה לשם היתה איומה: ילד אחד מאותגר קישובית ואמו, שלא שמעה על ריטלין, צרחו לאורך כל הדרך. תענוג.

 

את ארוחת הערב החגיגית ערכנו בסניף Pret a Manger שבשדה התעופה לוטון, כדי להרגיע את כולם וכדי לתת לי הזדמנות להפסיק להתגעגע ל-Choc Bar. למען האמת, מצאתי שהבראוני שלהם טעים יותר.

 

הפקדנו את הגדולה בעיר האוניברסיטאית וחשנו אל עבר הקוטג' שלנו בקוטסוולדס (Cotswolds), אשר לפי ויקיפדיה מוגדר כאזור יופי טבעי יוצא דופן. דני אישר את ההגדרה: "אזור עם כפרים ועיירות ציוריים להכעיס". ואמנם, יפה שם, גם כשהאקלים משבּרי, לא יורד גשם והדשא בגרסה רפויה (מה שהיית אומר באנגלית soft version) – ירקרק ושרוע, זוחל מירקרק לצהבהב, מצהבהב לצהוב ומצהוב לחוּם.

(מסלול רגלי. שימו לב למדרגות המובנות בחומה לצורך טיפוס.)

הקטנה הסתבכה קצת עם הקוטסוולדס הזה ועד מהרה, כולנו התחלנו לקרוא לזה קוֹצ'מוֹץ'. שני הדברים העיקריים שמציעים לך המקומיים ומדריכי הטיולים באזור הם Walks ו-Pubs. ואם אפשר לשלב, אז Pub walks זה בהחלט מה שכדאי לך לעשות. הקטנה הטילה וטו על יותר מדי הליכה, כך שנצמדנו לפאבים והליכות קצרות.

 

הקוטג' הירוק

לבתים כאן קוראים קוטג'ים וּלְכָל קוֹטֶג' יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו. דהיינו, השלט בכניסה לא נושא את שם המשפחה, אלא את שם הבית. כך, למשל: "קוטג' הוורדים", "קוטג' השועלים", "קוטג' הקשת בענן" ו"קוטג' 5%". את קוטג'נו בכפר Caudle Green מצאה הצמחונית באתר "אוויר ובניו" כמה חודשים לפני בואנו. בעלת הבית ובן זוגה רכשו אותו לפני מספר שנים, שפצו קצת והם משכירים אותו וגם גרים בו לעתים. זהו בית אבן מקסים בן 400 שנים!! הקירות בעובי מטר, דלתות העץ מסיביות, הקומה העליונה עם רצפת עץ חורקת, אח, שטיחים מקיר לקיר ולשמחת כולנו, ספרים – המון המון ספרים.

האינדיאנית הקטנה מצאה את אליס בארץ הפלאות וחרשה עליו במהלך השבוע שלנו שם והצמחונית מצאה ספר של דוד שגדל בקוצ’מוץ’ ובערוב ימיו חזר לעיירת הולדתו ושתפה אותנו מדי פעם באנקדוטות ממנו. מחוץ לחלון הבית, נוף למרעה והגבעות, מנוקד בפרות וכבשים. אידיליה.

ערב אחד קפצה השכנה, אמה של בעלת הבית, לומר שלום. ישבנו בגינה ושוחחנו קצת על החיים בכפר האנגלי. מכיוון שלא התכוננו מראש, לא יכולנו להציע לה תה וביסקוויט ועל כן, הגשנו שזיפים ופטל שלקטנו בטיולינו באזור וענבי שועל וגולדן ברי מהטיולים בסופר.

נראה שאין לאנגלים קיץ ממש, אלא אביב ארוך מאד. מזג האוויר הקוצ'מוצ'י היה שמשי רוב הזמן, מדי פעם עננים וטפטוף אביבי אנגלי נעים, שמכונה כאן Drizzle:

Good English weather. The rain is falling straight down. Well, slightly to the side like

הבקרים התחילו נפלא עם כוס קפה שחור נחלה עם הל והדריזל הנעים שאין בארץ.

 

(דייסה עם שזיפים מלוקטים)

 

(מימין הספר Vicious \ V.E. Schwab, בהמלצת האינדיאנית הגדולה – נחמד מאד)

נהנינו לשבת על הדשא המדרוני עם כוס יין וספר. קשה היה לעזוב את הבית בסוף התקופה. הו, הקוטג' הירוק…

 

כהרגלנו, הכנו מראש מפה עם נקודות ענין: טיולים רגליים, אמנות, הסטוריה, חנויות ספרים, סופרים, פאבים, מסעדות, מאפיות, קונדיטוריות ושווקי אוכל. בכל יום תכננו לעבור באזור אחר של נקודות ענין.

העיירה הראשונה שלנו היתה Fairford, בה עובר נחל נחמד עם ברווזים וברבורים, עצי ערמונים ואלונים בני מאות שנים ופרות. עשינו סיבוב קצר ליד הנחל והקטנה, שלא הסכימה לטייל, התיישבה מתחת לאלון ענק וציירה באופן פסטורלי. ארוחת הבוקר בקפה הקטן Lynwood & Co היתה מוצלחת ובסופה הצטיידנו בלחם טרי שנאפה במקום.

 

שוק חביב עם בלי אוכל מצאנו בעיר Cirencester . פגשנו שם בחור שמכין פאדג' אוסטרלי, ששמח להסביר לנו למה הוא טוב יותר מהפאדג' האנגלי. טעמנו, אהבנו, קנינו. מתוך רשימת שווקי האיכרים שהכנו מראש מעטים מאד היו מעניינים ממש. חלקם לא התקיימו בכלל ורובם היו מאכזבים מאד מבחינת המצאי והגודל.

(תה-גיוון)

טקס תה אחה"צ הראשון שלנו באנגליה היה ב-Diversitea, שהוא בדיוק מה שמכונה פה "חדר תה". חדר גדול בתוך מבנה השוק המקורה, דלפק עם ויטרינה עמוסת מאפים משובבי חך, שולחנות קטנים, אגרטלים עם פרחים, כלי חרסינה והרבה שמונצעס שקשורים בתה. כרסמנו סקונס עם שמנת וריבה ואכלנו סנדוויץ' עם פרוסות מלפפון. קלאסי.

 

(החיים מתוקים: עוגת קפוצ’ינו, לחמנִית מתוקה [scone, בעברית], עוגת ריבה והדודה שמוזגת לי תה)

עוד תה כהלכתו מצאנו בַּמטבח (The Kitchen) בעיירת השוק העתיקה Minchinhampton. בחרנו עוגות מהוויטרינה, הזמנו שתיה והתיישבנו בינות לדודות במילעיל. רק לשם ההשוואה לארץ, מחיר פרוסת עוגה נע בין 2.50-3.20£, קפה גדול 2.75£, קנקן תה 2.30£. המארחת החביבה שאלה אם היא יכולה למזוג לנו את התה ועשתה זאת בריכוז רב.

 

קומקום תה עם סוודר הוגש לנו בחצר של חדר התה Time at the Forge בכפר החביב Aldbourne, בלווית סקון עם ריבה וסנדוויץ' עם פרוסות צ'יפס תוצרת בית. את כל האופרציה ניהלו שתי נערות צעירות.

 

הפאב שבקצה האגם

מהכפר הקטנטן Miserden יצאנו לטיול ביער עם אגם. האינדיאנית הקשוחה התרככה סוף סוף, כשמצאנו מצבור של שיחי פטל אדום ועשינו פיקניק על ספסל מול האגם. ומאז מאושרים, את אני וההורים.

היינו כמעט לגמרי לבד, רוכבת על סוסה נופפו לנו לשלום מהגדה הנגדית ובשביל הסמוך עבר זוג בצעידת הבוקר שלו: “It’s a nice spot”, הם ציינו בבריטית. תיאור המיקום הגאוגרפי, או ניתוח מזג האוויר, זה מה שנוהגים המקומיים לעשות כשאתה פוגש אותם. כמעט כמו ההסתחבקות הישראלית, רק שבמקום לתת לך עצות ("אתה צריך לשבור שמאלה ואז לעשות רוורס") או לבקר אותך ("לא היית צריך להכנס לשלולית הזו…"), או סתם להתעלם מנוכחותך, הם אומרים: “It’s warm, but windy!” וביום אחר: “It’s not very nice today, is it?”. זה דווקא נחמד.

בסוף המסלול מצאנו עצמנו בפאב המקומי "The Carpenters Arms" שמתואר במדויק בשלט שמעל הבר:

REAL ALE

GOOD FOOD

STRANGE But Cheery Landlord

VERY NICE CAT

מדובר בפאב כפרי חביב מאד עם בירה טובה, אוכל נחמד ובעל בית עם חוש הומור מוזר. לחתול, אגב, קוראים Pubcat.

ה"המבורגר התאילנדי" הטבעוני שהזמינה הצמחונית היה מוזר אך לא בלתי טעים. נראה שהוא הורכב בעיקר מממרח חומוס (פחח…), שנותר נא במרכזו. מעניין. פאי Steak and Ale שאני קבלתי היה מדויק וטעים למכביר ושודך היטב לפיינט של HPA. האינדיאנית הקטנה נהנתה מהתה והסקון עם ריבה שלה.

מחירי הבירות פה לא עולים על 5 פאונד לפיינט (20 ₪!!). כשמגיעים לעיר, המחיר נוסק. דני דיווח לי שגם בברלין הבירות עולות כמו בארץ.

 

רבות הדרכים

(כן, זה כביש ראשי)

הדרכים המקשרות בין כפרי הקוצ'מוץ' הקטנים צרות מאד. באזור האגמים (פארק המים של הקוצ'מוץ') הדרכים נראות כמו השביל להולכי רגל בחזרה מסוף המסלול של המג’רסה. ברדיוס 10 דקות מהקוטג' שלנו הכביש הוא ברוחב מכונית אחת. מדי פעם יש מפרצונים או עשב דרוס עליהם אתה אמור לעמוד כשמגיע רכב ממול. אבל אם עברת אותו ובא מולך רכב, מישהו צריך לעשות רוורס. מי זה יהיה?

אסף סיפר לי פעם על הניו-זילנדים, שאין להם את הערמומיות הבסיסית שאנחנו נולדים איתה. האנגלים גם הם, כל כך מנומסים – ממהרים תמיד לתת לאחר לעבור קודם ומתנצלים אם במקרה לא יצא כך ולפעמים גם אם כן. בתור לבנטינים, זה נותן לנו יתרון. למשל, בדרכים הצרות פה, הם יהיו הראשונים שיקחו רוורס. אגב, רוורס של 50 מטר ברכב עם הגה בצד ימין זה כואב מאד בצוואר ללבנטין המצוי.

 

אל הגאסטרו פאב The Daneway הגענו, למרבה הצער, בזמן השנ"צ, כשלא מוגש אוכל. נאלצנו להסתפק בבוטנים מתובלים וצ'יפס משקית. הבירה, לעומת זה, נמזגת בכל שעות הפעילות ונהנינו מאד מ-IPA נהדרת בשם Neck Oil של מבשלת Beavertown בחצר השמשית של המקום. שתינו גם סיידר רוברב שהיה ורוד, נוזלי וקר.

בסמוך לפאב מתנשאת גבעה וממנה כניסה ליער נחמד שמתאים לטיול קצר. הקטנה, שהיתה כמובן אנטי, התלהבה להיות זו ששמה לב לצבי או איל שרץ ביער. זכור לי שבדיוק לפני ארבעה חודשים ועשר דקות ראתה הנ"ל שועל ביער בן שמן והתחילה לרוץ אחריו.

(baa??)

מאוחר יותר היא שאלה אם אפשר לטייל לאחו עם הכבשים שרואים מחלון קוטג'נו. הסתכלנו אחת על השני בתמיהה ובלי להתווכח יצאנו אל האחו הגדול והצהוב. זכרנו לסגור את השער, כמובן. במרעה נערכה סדנת סלפי ("עצמון", עפ"י גיל חובב) עם כבשים. גם פה, אגב, הסרפדים דוקרים מאד, תודה ששאלתם.

 

בכפר המומלץ מדי והמתוייר יתר על המידה Lacock האוטומובילים העתידניים קצת קלקלו את חוויית ההארי פוטר. חשבנו לעשות טיול קצר בסביבה, לחפש קצת ברווזים, אך נתקלנו בחומת האינדיאנית. בחניה הגדולה שמחוץ לכפר מצאה דווקא זו עצי שזיף אדומים וצהובים ופטל מלוא החופן.

 

 

  

 

גם על Bourton על המים ממליצים כל המדריכים וגם היא, מאותה הסיבה, מתויירת מדי. בשעה 11:00 היא כבר צפופה למכביר ולא נעימה. אכלנו עוגות טעימות בקפה La Reine וברחנו.

על הגבעה השניה הגבוהה ביותר בקוצ'מוץ' מתנשא מגדל Broadway המרשים. ירדנו ממנו, דרך מרעה הכבשים, עד לכפר הנושא את אותו השם. אכלנו במקום רע, הסתובבנו וחזרנו חזרה במעלה הגבעה השניה הכי גבוהה בקוצ’מוץ’. 

 

שוק האיכרים ב- Gloucester היה קטן ומאכזב וכל העיר שדרה לנו "לכו מפה!", אז הלכנו.

 Cheltenham, לעומתה, היתה נקיה ונעימה יותר, עם קצת יותר מדי חנויות. כששאלתי את דני אם זכורות לו מסעדות הודיות טובות במיוחד, הוא ענה: "בקוטסוולדס לא הייתי בהודית. יותר מדי פאבים חמודים". ל- Memsahib’s Lounge נכנסנו תחת הרושם שמדובר בבר ג'ין ותה עם תפריט חברותי לטבעונים. קצת מבולבלים הושיבה אותנו בעלת הבית במסעדה הודית.

(חצי כלוב תלת מפלסי)

הצמחונית והאינדיאנית הקטנה הזמינו את תפריט צ'אי אחר הצהריים ואני את הארוחה הצמחונית. בזו אחר זו התחילו לצאת מנות הודיות יפות, טעימות ומרתקות בטעמיהן. אוכל הודי טוב הוא עונג צרוף. קצת לפני הסוף בקשתי שיפסיקו להביא לי אוכל, כי לא הייתי מסוגל לאכול עוד. בדיעבד, הייתי צריך להזמין את מה שהזמינו הבנות – כמעט אותן המנות, רק בקטן.

Vegetarian Afternoon Chai כולל צ'אי שמגיע בקומקום עם כובע וחצי כלוב עם שלוש קומות של מנות קטנות. מתחילים מלמטה ועולים עד לקינוח.

לסיכום, מסעדה הודית טובה במיוחד.

.

.

בפעם הבאה: לא-נְדוֹן

 

   (זה לא אני, זה הדשא)