הופ הופ טרלליים, אורן כבר בן שנתיים!
לקח לי הרבה זמן לחשוב מה להכין לו ליום ההולדת ועבודת גיזום שעשיתי הניבה את הרעיון להכין צעצוע עשוי ממספר סוגי עץ.
אז מה היה לנו שם?
שלטית מקומטת, ברוש, כרבל לביד, פלפלון דמוי אלה, זית, אקליפטוס, ברוש ביצות, בוגונוויליה, גויאבה תותית, דקל טבעות, אורן
להלן מספר דגשים ותובנות שעלו תוך כדי עבודה:
בטיחות מעל הכל – על כוס היין צריך להיות מכסה נגד זבובונים ונסורת. כמו כן, בעבודה עם מלטשת ומקדחה חובה אזניות נגד רעש, מסיכת פנים ומשקפי מגן.
ניסור
מה שמשור שרשרת עושה בחצי דקה לקח לי כ-20 דקות בעבודה רצופה תוך כדי חילופי ידיים. אני מרוצה מאד מהמשור הידני הזה.
(משמאל מדרגה עקשנית שהתגברתי עליה בשיטת ה’פרוֹס את זה מחדש, ג’ו’)
על אף הפיתוי, אני ממליץ שלא לסובב את העץ כדי לנסר מכיוונים שונים, זה גורם ליצירת מדרגות שקשה מאד להפטר מהן.
(הו, כמה סדוק הוא)
כדאי לחתוך יותר מפרוסה אחת מכל סוג עץ, הן נסדקות כשהן מתייבשות ואז אפשר לבחור את היפות יותר. לכן גם כדאי לתת לפרוסות להתייבש כמה ימים ורק אחרי כן לשייף. האורן לא היה יבש לגמרי כשניסרתי אותו ולכן גם הזיע מעט שרף בימים שהתייבש.
כשכמה מהפרוסות נסדקו לי חשבתי אולי למלא את הסדקים בתערובת של דבק ונסורת ואז חשבתי על זה ואמרתי לעצמי Feck it, זה יפה ככה. ואם ישבר, אז ישבר ויהפוך לקומפוסט בגינה. גם את סימני האכילה שהשאירו זוללי העץ החלטתי שלא לסתום, רק וידאתי שהם לא נמצאים בו עדיין. בכל מקרה, מציע לשמור צעצוע כזה בחצר.
קליפות העץ יפות מאד ומוסיפות חן לצעצועים, אבל אם הן רופפות כדאי להוריד אותן מראש. אפשר להשתמש בהן בתור חיפוי האדמה בין צמחים בגינה – זה עוזר לשמור על לחות האדמה, מוריד טמפרטורה, מקטין צמיחת עשבים ובסוף גם מתפרק.
שיוף
(לא ללחוץ על המלטשת!)
קידוח
(גויאבה תותית בעובי 2 ס”מ הביסה אותו)
יש מספר סוגים של מקדחי עץ בקטרים גדולים. בחרתי בסוג השפיצי הזה שהתחמם לי קצת לפני סוף העבודה והתעוות. פטיש כבד וסדן (פטיש יותר גדול) סדרו את הבעיה ולמרבה ההפתעה המקדח המשיך לתפקד. בקיצור, בעבודת קידוח ארוכה כדאי לתת למקדחה לנוח מדי פעם כדי לא לשרוף לה את המנוע. בקידוח אינטנסיבי לא להפעיל לחץ רב לאורך זמן רב מדי וכשמרגישים (מריחים את זה) שהמקדח מתחמם מאד אפשר לטבול אותו לשניה של קירור בכוס מים.
כדי לא לגרום נזק למקדח או לעץ, כדאי להניח מתחת לפרוסה חתיכת עץ רחבה מספיק שתספוג את עוצמת הסיבוב של המקדח שיוצא מהפרוסה העליונה.
הריח שעולה מכל אחד מהעצים בעת הקידוח שונה מעץ לעץ. לברוש והאורן הריחות הנעימים ביותר לדידי. לבוגונוויליה, מתברר, יש ריח של פופקורן כשקודחים בה.
גימור
בחרתי שלא לצבוע או להספיג בשמן. לא חשוב לשמור על העץ באופן מיוחד בצעצוע הזה וכל חומר שהיה נספג בו היה מעלים את הריח הטבעי של כל אחת מהפרוסות.
ליטשתי את כל החלקים השטוחים עם מלטשת ועל כל אחת מהפרוסות עברתי גם עם פצירה באזור הקדח כדי להוריד שוונצים וגם עם נייר זכוכית עדין בקצוות החדים.
(אל תסתכל בסנסן – העמוד שויף מסנסן של דקל טבעות)
הטבעת שם
הפעם עם מלחם ולא עם זכוכית מגדלת, כי עוד לא קיץ. שימו לב איפה אתם מניחים אותו וזהירות על האצבעות!
נסורת – אפשר לפזר בגינה על האדמה או בעציצים, או להכין מדליק פחמים ביצור ביתי, לפי המתכון של דן:
קח את הנסורת, ערבב עם קצת מוך כותנה ממייבש הכביסה, שים בקרטון ביצים ריק וצוק מעט שעווה מותכת. קרע אחד מהקרטון לפי הצורך. על הנסורת להיות יבשה כדבעי.
חשבתי לשים למעלה אצטרובל, ברם על אף שקל לקדוח בו, הוא מתפרק כתוצאה מכך.
Boys will be boys
הקונדס הקטן התרשם מאד מהצעצוע החדש, העריך את העבודה שהושקעה בו ורץ מיד לשחק בטרקטור עם הכף.
ובכל זאת ולמרות החיבה לטרקטורים הוא גם מאד אהב לשחק בצעצוע החדש ולא שכח להגיד שמי שהכין לו את המתנה הוא דודעודד. מאד כיף לפזר את הטבעות ולהרכיב אותן בסדר אקראי ולאו דווקא מגדול לקטן