מסע הפטל הקסום בסאסקס המזרחית

"שירלי, קבלי אנגליה"

סוף סוף נגמרה החופשה הגדולה והאינדיאניות נבעטו בחזרה אל מערכת החינוך והשקט בבית בימי שישי הושב על  קיאק. לפני זה הספקנו להיות בדרום אנגליה, לאכול, לשתות ולחזור.

"האנגלי, הוא לקח את הקרירות מכל העולם", כתב ניסים אלוני בשנת 1969, אבל השנה היה חם באנגליה (ובאירופה בכלל) והאנגלים, על אף שאין זה להם הקיץ החם הראשון, לא לגמרי סגורים על מה צריך לעשות במקרים כאלה. אז הם מוצאים מקור מים זורמים, מתפשטים ומצננים את עצמם לדעת, בדרך כלל עם בירה ביד. ע’, הידועה גם כפיצק'לה, ששהתה בבית מלון לונדוני אך לאחרונה, נאלצה לסור אל השק"ם באישון ליל על מנת לרכוש ונטילטור, שכן באותו המלון לא הותקנה מערכת קירור, היה חם מדי בשביל לישון וכל מאווררי החירום כבר חולקו לחדרים אחרים.

בלילה הראשון ובלילה האחרון שלנו ישנו במלון Holiday Inn Express הסמוך לשדה התעופה לוטון, שדווקא מאובזר מזגנית והוא מלון לא רע בכלל. השרות מצוין ואפילו ארוחת הבוקר מעבר לסבירה. אכלתי קרואסון עם נקניקיה וקטשופ. היה נפלא. על הפסוליה ויתרתי – שעועית בארוחת הבוקר? א.ק.! (עד כאן).

 

Windsor

בדרכנו דרומה נוכחנו לגלות שהברבורים בתמזה התרבו כמו הטווסים אצלנו במושב. האינדיאניות היו מבסוטיות ופזרו להם אוכל משקית שקבלו מדודה אחת מקומית למראה. לא יכולתי שלא לתהות האם יש באזור מסעדות שמגישות מנות עם בשר ברבור והאם זו הסיבה שהשלטים לאורך הנהר מורים להאכיל את העופות הלבנים רק באוכל המיועד לכך.

 

פארק Tilgate הוא מקום חביב, קצת כמו פארק הירקון, רק נקי ולא מסריח. הלכנו לאגם ושטנו שם בסירה. אח"כ חפשנו את המבוך ושבנו בחזרה (היה סגור). בסירת המשוטים הרגשתי בדיוק את מה שהרגיש אבא שלי בשכשוכית הירקון כשאני הייתי בגיל של הבנות – היה לי חם נורא. כישראלים טובים ניסינו ליירט כמה ברווזים באגם, אבל הם שלטו טוב יותר בשטח. בינות לעצים הבנות גילו את הפטל הקדוש, שילווה את הטיול שלנו כחוט השני.

 

המתבן

את הבית שלנו מצאה הצמחונית באתר 'בית הרחק'. בעלי הבית רכשו אותו לפני כעשר שנים והפכו את המתבן הישן לדירה. מצא חן בעיני לישון במתבן – The hayloft ואני ממליץ בחום להתארח שם.

גברת צימר, להלן סוזאנה, היתה נחמדה מאד והתנצלה על הפקק שפקד אותנו בדרך עקב ארוע אוטוסטרדי לא צפוי. היא השאירה בדירה קרואסונים, קפה מכמה סוגים ולכמה מכונות, מגירה מלאה קורנפלייקסים, ריבות, לחם, דבש, עוגיות, חטיפי אנרגיה, שוקולדים, בננות, חלב, חמאה, מיץ, קלמנטינות ויין. והבית מקסים: בכל מקום שאולי תעלה שאלה מה עושים השאירה פתק עם הסבר משעשע. ליד הבית דשא רחב רגליים ובריכה קטנה עם ברווזים ובית קטן מעץ במרכזה, אותו מכנה סוזאנה – Duckingham palace. נהנינו מאד לאכול ארוחות ערב ליד הפונד.

 

!Big drama at the pond today

באחד הערבים הופיע בסערה ג'ייק, הבן של, וספר לנו על הדרמה הגדולה שהתחוללה היום בבריכה: שועל בא וחטף את אחד הברווזים. סוזאנה יצאה בריצה וצעקות והשועל ברח. לברווז ולשועל שלום. ג'ייק אמר שהוא נבהל יותר מהשועל.

האינדיאנית הקטנה הכינה ריבה מהפטל שקטפה בפארק, עם Raspberries (פטל אדום) מהסופר וקצת בלסמי. יצא לה טוב ושדרג לנו את ארוחות הבוקר בהמשך השבוע.

 

שוק אחד ושבע אחיות

בעיירה המנומנמת Lewes אכלנו במאפיית Flint Owl עוגות (אחת מהן עם פארסניפ) וטוסט סלמי עם גבינה ו- gherkin (מלפפון חמוץ, כך מסתבר) ובהמלצת דני בקרנו בשוק האוכל השבועי. היו שם דוכן מתוקים, דוכן מאפים שמוכר גם פיתות ממאפיה בשם Mamoosh (ישראלים מברייטון), דודה אסייתית עם מאפים נהדרים ו-mochy – בצק מאודה עם מרקם קצת יותר צמיגי ממרשמלו, ממולא במשהו מתוק (אני חייב להשיג מתכון טוב), דוכן של בורקס חזיר מחווה שמגדלת חזירי חופש (5 ב-3 פאונד), תותים ופודינג אורז עם משמש מדודה חביבה שהתעניינה מאד בהיותנו ישראלים והתלהבה מצלצולה של המילה משמש. בקיצור, כל מה שצריך כדי לערוך פיקניק כהלכתו בדרך לשבע האחיות. היתה לנו רשימה ארוכה של שווקים כפריים שבועיים בסביבה, אבל אף לא אחד מהם התרחש.

ואמנם, מתחת לעץ ערמונים ענק טעמנו מיני נשנישא, בדרך לחוף עם הצוק הלבן והים הגואה. ומה מצאנו בדרך, על גדות הנחל, ילדים? פטל! נכון. אכול אכלנו כדבעי.

 

לא מיזוג ולא שלג

  

את ארוחת הצהערב עשינו ב- Snowdrop Inn. שם גילינו שהם פותחים רק ב-5 פ"מ ועל כן, עד שהגיעה השעה קבלנו בירה וסיידר, שעזרו לנו להתקרר מהאין-מזגן. אחר כך אכלנו המבונגר מפטריה ואגוזים, שהיה טעים מאד, סלט של חסילוני נהרות (cray fish) טריים מאד ולעיקרית, כבד טלה עם בייקון, פירה ורוטב חום נפלא. יופי של מנה.

 

עיר בלי פטל

למחרת, הצמחונית תכננה לנו נסיעה ברכבת לברייטון, למצעד הגאווה. עלינו לרכבת דחוסה ועולצת ונחתנו בברייטון הצבעונית. כל העיר היתה מאורגנת לפסטיבל – בכל חנות היו דגלים וצבעים ואיפור ואפילו השוטרים שפוזרו בעיר לצרכי סדר היו מקושטים. היה מרשים מאד ומאורגן למשעי.

האינדיאניות רצו כל ממתק שראו נשקף מחלון הראווה ובסוף קנו עוגות צבעוניות בכניסה לשוק המקורה הלא מאד מעניין וסמוסה מדוכן פסאודו הודי.

ב-Pret a Manger עשינו הפסקה מהמצעד, וצהריים עם IPA קרה אכלנו, בהמלצת דני, ב-Curry Leaf.

 

בחזרה במתבן, בעלת הבית החביבה שלנו התלהבה שהאינדיאנית הקטנה מלקטת פטל והתנצלה שלא כולם בשלים על השיח. היא הראתה לה בגינה עץ שזיפים מסוג Damson, ספרה שהם משרים את השזיפים בג'ין ומכינים ליקר Damson Gin ושאלה אם בא לנו לטעום. Duh…. במקרה כזה אני הייתי מביא כוסית לטעימה. אבל סוזאנה חזרה אחרי שעה קלה עם סלסה ובתוכה בקבוק ג'ין שזיפים עם מדבקה שעיצב ג'ייק, הבן, ליים טרי, קרח, מי טוניק ושתי פחיות מיץ בשביל הבנות. כפעולת תגמול נתתי לה שתי כוסות Rosé מענבי שיראז מארגנטינה.

 

 

 

אש במתבן!

למחרת בבוקר אפיתי פוקאצ'ה פטל עם זיגוג בלסמי ולחם עם תערובת עשבי תבלין יבשים והבאתי לדודים בסלסלה של הג'ין, ביחד עם מתכון ל-Vin de Peche. בסוף האפיה הזו גם הצלחתי להפעיל את גלאי העשן כשהעליתי את נייר האפיה באש.

  

 

 

“?They took her head off, do you think she survived that” / אמרה אמא אחת לילדה הקט בסיור בטירה

Hever Castle, הטירה שבה גדלה אן בולין, אשתו השניה של הנרי השמיני, יפה ומרשימה, אבל מה שהכי מצא חן בעיני האינדיאניות היו דווקא שיחי הפטל הפזורים בגנים שלה. הן מילאו בקבוק ליטר וחצי בפירות פטל עסיסיים. אחר כך בקרנו ביער, שעל פי האגדה אלן אלכסנדר מילן קבל ממנו את ההשראה לפו הדב. פרט לשלט לזכרו של הסופר לא מצאנו ביער שום אטרקציה פו הדבית. ברם, שחק לנו המזל ומצאנו כמה שיחי פטל! מה הסיכויים לכך?

הדבר הכי מרשים בטירה העתיקה הזו היה לטעמי גן השעשועים בצורת טירה. היתה בו מגלשה מראש אחד המגדלים ובאר עם מנהרה תת קרקעית. מג-ניב!

רעבים וטובי לבב גילינו שבשעה חמש-אפס-אפס כבר הפסיקו להגיש אוכל בפאב עליו זממנו. בעלי המקום המליצו לנו לנסות את האריה האדום שבמעלה הגבעה. ב-Red Lion באמת היה אוכל. מאכזב היה למצוא תפריט ילדים עם הדרעק הרגיל שאפשר לראות בכל מקום בארץ. דווקא התפריט הטבעוני נראה מעניין מאד. הצמחונית לקחה Sunday roast של תאנים ואגוזים שהיה טעים מאד. ואני, בהמלצת דני, את ה- pork roast האחרון שנשאר, בתוספת כרובית ברוטב גבינה. הכל היה לי טעים מאד במנה הענקית הזו, פרט לחזיר, שהיה משעמם ויבש. דני אמר על זה שכנראה הגענו מאוחר מדי כי בצהרי יום ראשון זוהי מנה עסיסית וטעימה. האינדיאנית הגדולה לא הצליחה לגמור מנת קממבר(ט) אפויה בקופסא, עם מקלות בצק וריבה, ועל כן בימים הבאים הכנו ממנה כריכים.

  

                              (הצמחוני)                                                                       (הבשרי)

(והגבינה)

 

בדרך חזרה צפונה בקרנו באולפני האחים וורנר, בהם צלמו את סרטי הארי פוטר. הביקור יקר (זהירות הורים, מסחטות כסף פזורות במתחם!), אבל מומלץ לכל חובבי הקוסם עם הצלקת. אגב, כשנגמרו הסרטים הארי פוטר. 

 

בערב האחרון שלנו במערב סאסקס המזרחית הכנתי צ'אטני מכל הפטל שנשאר: בצל על חמאה, סוכר דמררה, יין אדום, פטל, בלסמי, פלפל שחור, סצ'ואן, צ'ילי, ג'ינג'ר, בננה ובסוף נענע טריה מהגינה של אן בוליין. יצא נפלא, אך בשדה תעופה החרימו לי את זה מחשש שיתפוצץ במטוס, ביחד עם האולטרסול ושאריות השמפו של הבנות. איזה אנטיצ'טנים! כשהגענו הביתה הכנתי צ'אטני עם תפוחים ותותים, כאקט ניחומי.

 

(כן, קוטפות פטל. לא, לא רמות מנשה.)

נראה שביקורנו הותיר חותם בדרום הממלכה – עתוני הבוקר דווחו על מחסור חסר תקדים בפטל דווקא בשיא העונה. הסקוטלנד יארד פתח בחקירה! ריד אול אבאוט איט!!