זוכרים את הבגט ללא לישה, זה שהוא בעצם פוקאצ’ה שהאיטלקים קוראים לה סטקה? תראו מה קורה לבצק כשמוסיפים לו סלק מבושל:
לפני אמש או שניים בישלתי מרק קובה סלק (שוונדר) צמחוני (דלעת, שקדים, בצל, פטרוזיליה, במקום בשר). יצא נהדר, תודה ששאלתם. למחרת הוספתי סלק שנשאר ממנו לבצק של סטקה וקבלתי לחם ממאדים.
(“הוא סגול כזה”/צחי בוקששתר)
נו, ואיפה התוצאה? בחללית?
הסגול סגול יותר לפני האפיה, אך לבקשת הקהל הוספתי גם זוית של התוצאה.
וטוב שכך. התוצאה משכנעת הרבה יותר מעיסת הבצק. נראה מממממצוין.
נראה מעולה. יש טעם של סלק?
אחותי תשתגע שתדע שהיא גם יכולה לאפות (לא שהיא אופה) ולאכול לחם בצבע כזה.
שלילי, כמו שבטחינה סגולה אין טעם של סלק.
איפה הקובה?… נשמע טעים!
זה שם טוב לשיר או להקה –
תקליט חדש (משחק מלים) ללהקת איפה הקובה? התקליט עוסק בשערוריות מטבח חסרות בצק.
למה צריך להתחכם. למה?
בגט זה בגט ויעודו להיות לבן, פריך וריחני. במיוחד כשהוא מגיע בבוקר עם חמאה רכה. לא חייבים להרוס.
א. זה לא בגט, זו פוקאצ'ה, למרות השם.
ב. זה פריך וריחני. במיוחד כשהוא מגיע עם חמאה רכה.
ג. זה לא הורס, זה מגוון. זה אחר. זה שונה. זה מגניב.
אני בעד הקובה, הסלק, הצבע, ובכלל..
הכי הטוב להתחכם!
מניח שטעם הסלק לא דומיננטי כמו הצבע, בכל מקרה זה נראה מבטיח.
הרעיון מזכיר את הטחינה עם הסלק שהמגיבה חנה עושה. הגוון דומה והסלק לא משתלט.
טוב שפרסמו את רשימת הבלוגים. ככה יצא לי לבקר אצלכם. נחמד וחמים – התרשמתי
לעצם הענין – איך הצלחתם לדחוף סלק לתוך בצק של לחם?
בעורמה ונחישות
צבע כזה עוד לא ראיתי ממש מתכון שעושה חשק. תודה לך על השיתוף.