“כלי מטבח וכלי שלחן נוחים מרחיבים דעתה של כל בעלת בית; אך כל הכלים האלה אינם מטרה לעצמם, אלא לשמוש בהכנת המזון במטבח והגשתו לשלחן”
רגע של עברית:
במה מקפים (מסירים את הקצף) את חלקו העליון של הסיר? מְקַצֶּפֶת
במה פורסים ביצה? מַפְלֵחַה
ואיך נכנה פטיש שניצלים? כַּתִּיש, כמובן
הנה קישור למילון כיס חזותי למונחי כלי מטבח משנת תרצ”ג (1933), בהוצאת הארגון להשלטת העברית וגדוד מגיני השפה. לא כל המלים תפסו, כידוע, ועל זה מאיר אריאל אמר פעם: “אבל יש לעברית את הזמן שלה, אתם יודעים”.
מקסים!!
מסתבר שהמטבח וכליו היו ונשארו ברומו של עולם.
זה רק עושה לי חשק לאוכל של פעם, פשוט וטעים.
גם היום יש אוכל פשוט וטעים וגם לא פשוט וטעים. רק צריך לחפש בין הכירות.
דוקא אצלי אין נוסטלגיה מיוחדת לאוכל של פעם. אמנם בבית אכלנו אוכל נהדר, אבל בענפים אחרים של המשפחה, במסעדות ובאירועים אני זוכר בעיקר דברים לא טובים.
"זורבה-מה?"
ובכל זאת, בטח יש ריחות או טעמים שזורקים אותך אחורה עם חיוך.
אצלי יש הרבה: ריח של בצל מטוגן על שומן עוף, ריח של קישוא ממולא ברוטב עגבניות (נפלא, אפילו שלא אהבתי לאכול), ריח של פשטידת פטריות, ריח של נקניק, הריח של מרתף היין של סבא שלי (טחב, שמרים, יין שזיפים), ריח של בצק עלים תוצרת בית, ריח של טוסט, ריח של טרופית, ריח של תרכיז רימונים, ריח של מרק עוף (עם שמיר, כמובן), ריח של מלפפונים כבושים (עם שמיר, כמובן).
ריח של סופגניות תוצרת בית, ריח של שוקולד מריר מומס, ריח של פטריות מטוגנות!
ריח של רפת 🙂
ריח של רפת הוא נפלא (ובעיקר ריח של תחמיץ) והוא תמיד מזכיר לי ילדות נעימה, אבל לא מתקשר אצלי לאוכל. באותה מידה ריח של שדה חיטה קצור וריח של מתבן, ריח של גשם ראשון, ריח של דשא מכוסח.
כשהייתי בצבא, כשחזרתי מחו"ל פעם בשנה, הריח של תל חירייה.