ביקור ביקב בהט

אחרי השלג הגדול בתחילת מרץ החלטתי לעלות לרמת הגולן. למרות מזג האוויר הקר, הנוף המושלג של הרמה פשוט מדהים. שלא תבינו לא נכון, אני לא מתלהב משלג, גרתי בארה"ב כמה שנים ומה שיורד בארץ פעם בשנה, בארה"ב נערם אחרי שעתיים באמצע דצמבר. נופי הגולן ההרריים ממש מהממים ולבנים להפליא. אחרי המון עצירות וצילומים החלטתי לעשות הפסקה.

Snowy Golan Heights 114 חיכיתי 10 דקות עד שלבסוף הענן עבר מעל החרמון

החלטתי להיכנס לקיבוץ עין זיוון לבקר באחד מהיקבים שנמצאים שם. עקב חוסר בשילוט לא מצאתי את היקב שאותו חיפשתי אבל כן מצאתי יקב אחר. המצב הזה הזכיר לי נשכחות את הטיול במנדוזה (בארגנטינה) וגם בעמק נאפה (בארה"ב). אם לא מגיעים ליקב שאותו חיפשת, אחרי 2 מטר יש עוד יקב, אפילו אין טעם לעשות סיבוב פרסה (לפעמים יכול להיות שכן).

ואחרי ההקדמה הארוכה הזאת… הגעתי ליקב בהט.

יקב בהט (4) היסטוריה

עופר בהט, הבעלים והיינן, הקים את היקב בשנת 2005 והתחיל לייצר יינות באופן רשמי בשנת 2007. לאורך תקופה ארוכה עוד לפני הקמת היקב, עופר ייצר יין במחסן מאחורי הבית, מה שנקרא בימינו גאראג' ויין (בלועזית מדויקת יין מוסכים). עופר עסק בחקלאות וגידול פירות, כולל ענבים, והמון שנים חלם לייצר יין. אחרי תגובות נלהבות מצד הרבה מאוד חברים, עופר החליט להקים את היקב.

ה"מועך", ה"PRESS", לוחץ על גרגירי הענבים ע"מ להוציא את התירוש הראשוני.

 

הביקור

נכנסתי למרכז המבקרים של היקב. כבר היו שם כמה מבקרים שישבו על כוס קפה וגם על יין. עופר פנה אליי עם חיוך גדול ובירך אותי על בואי. לאחר הורדת כובע הצמר והמעיל, התמקמתי על הבר לטעימות יין. תוך כדי שאלות מצדי ותשובות מצד עופר, טעמתי 2 יינות. האחד Black Abaster Cabernet Sauvignon 2009, והשני Red Abaster Pinot Noir 2009. שני יינות מעולים, נהניתי במיוחד מהקברנה סוביניון (נתוני יין בעמוד זכרונות יין).

 יקב בהט (11) צולם מחדר החביות – מרכז המבקרים של היקב

אחרי ששתיתי קצת יין, הגיעה קבוצה קטנה והצטרפתי לסיור ביקב. לפני תחילת הסיור, עופר הסביר לנו את מקור שמו, ואפילו הראה לנו דוגמא לאבן הבהט. מעניין מאוד. התחלנו ברצפת הייצור של היקב, לשם מגיעים הענבים, מופרדים, נמעכים, מותססים, מוצללים, ומבוקבקים. אח"כ עברנו לחדר החביות ואחסון הבקבוקים. כאשר עמדתי בחדר הייצור אפילו לא שמתי לב שיש חלון המשקיף לתוך חדר החביות, זה היה נראה ממש כמו ציור ענק על הקיר. ממש הופתעתי. נכנסנו לחדר החביות הנעים והקריר (למרות שלא כל כך היה חם בחוץ), שם עופר המשיך לדבר על תהליך השהייה בחביות ועל איך הוא רוצה למצות את פוטנציאל הענבים. היה ממש מרתק, עופר באמת דיבר על היין שלו מהלב ואין ספק שמרגישים זאת.

 יקב בהט (6) עופר בהט

חזרנו לבר והיישר לתוך טעימות יין נוספות (לפחות בשבילי). הקברנה שוב עשה עליי רושם אדיר, יין ממש מעולה. למרות שהפעם לא קניתי יין, החלטתי לאמץ את היקב ואת יינותיו בתור תחליף ליקבי בוטיק אחרים אשר מחירי יינותיהם רק עולים. אין ספק שבפעם הבאה אשקיע בכמה בקבוקי יין של יקב בהט.

הודיתי לעופר על הסיור והטעימות ואמרתי לו שעוד אחזור ליקב.

וכמובן, עוד כמה תמונות מיום מוצלח זה…

 יקב בהט (2) תצוגת היינות מאחורי הבר

יקב בהט (10) חביות ובקבוקים

יקב בהט (13)

Snowy Golan Heights 094כרם ברמת הגולן 

Snowy Golan Heights 148 

 בדרך הביתה

אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.
פורסם בקטגוריה יין, יקבים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה