כשרות לציבור

בשפונדרה אנחנו מאד משתדלים שלא לפרסם ביקורות רעות על אירועים ומקומות שביקרנו בהם. הצמחונית אמרה לי פעם שאם אין לי משהו טוב להגיד על מישהו, עדיף שלא אומר כלום. אם הוזמנו לכתוב על בית אוכל והיתה חוויה קטסטרופלית התנצלנו והסברנו למזמינים שעדיף שלא נכתוב. ובכל זאת, באירועים שאנחנו מסקרים אפשר לפעמים, בין השורות, להבין ממה נהנינו פחות. הפעם החלטנו לחרוג ממנהגנו למען בריאות הציבור.

באותו ערב נטול מזל נסענו הצמחונית ואנכי למושב אמירים. זהו המושב הראשון בארץ שהוקם על ידי צמחונים אידיאולוגים. אחת הארוחות הכי טובות שאכלתי בחיי היתה במסעדה באמירים לפני הרבה מאד שנים ומאז יש לי סימפטיה למקום. באותה ארוחה הייתי מופתע ומוקסם מכמה טעים יכול אוכל צמחוני בלבד להיות. וכך, עם השנים, המשכנו לפקוד את המקום ואת מסעדותיו המרובות.

חקרנו במרשתת באיזה מסעדות האוכל לא נראה משעמם ומצאנו על פי התפריט את מסעדת סטפ'ס (Stupps). הזמנו והגענו. בכניסה קידם את פנינו שלט האזהרה "כשר למהדרין", שאיכשהו פספסנו באתר המסעדה. אני כבר הייתי בדרך חזרה לאוטו כשהצמחונית העלתה טיעון משכנע, מה כבר יכול להיות לא כשר באוכל צמחוני? נכנסנו בכל זאת.

המסעדה שוכנת במבנה עץ בעל חלונות גדולים המשרה אווירה כפרית מצועצעת משהו, עם תמונות נדירות מאיקאה. האוויר בחוץ נעים מאד, אך בפנים שורר ערפל סמיך בעל ריח דביק של שמן טיגון שרוף. בעלת הבית הציגה לנו תפריטים וכעבור כמה דקות הגיעה מלצרית חיננית לקחת מאתנו הזמנה. הצמחונית הזמינה את הצ'יזבורגר הצמחוני, אך ביקשה ליטול ממנו את הגבינה. המלצרית ניסתה להזהיר אותה שהגבינה עושה את כל המנה ואמרה שהמבורגר צמחוני בפני עצמו פשוט לא יכול להיות טעים (היא ודאי לא ביקרה מעולם במוזס), ואני הזמנתי, על פי המלצת המלצרית, את מרק הקובה. עוד הזמנו קנקן מים, עד שהאוכל יגיע.

דקות ארוכות ישבנו ושוחחנו אך לא מים ולא אוכל נראו על שולחננו הלא-מאד-נקי. לבסוף הופיעה המלצרית עם מנת ההמבורגר ועוד לפני שהניחה אותו על השולחן נזכרה שהוא הוזמן ללא גבינה, הסתובבה וחזרה למטבח, מה שעורר סערה במקום. צעקות החלו להשמע מכיוון הטבח הזועם שלא היה מוכן להכין שוב את המנה, מפני שבהזמנה לא צויין "בלי גבינה". לאחר מספר חילופי דברים ביניהם נאות הלה להכין שוב את הצ'יזלס-בורגר. מהומה נוספת פרצה כשסועד משולחן אחר הגיע למטבח לברר מה קורה עם הסלט שהזמין לפני מספר עידנים.

בינתיים הגיע מרק הקובה. בהזדמנות זו הזכרנו שוב למלצרית כי באנו מרחוק וגרוננו ניחר וכמהה נפשנו למעט מים חיים וזכים. מרק ירקות שורש עם קובה במילוי פטריות וצנוברים נשמע לנו לא בלתי טעים, אך הוכיח לנו שטעינו. המרק היה מתוק מדי (מרקי קובה הם בדרך כלל חמוצים-מתוקים ולא רק מתוקים), הטעמים השונים לא הסתדרו טוב בפה והקובה על פי מרקמו יכול היה לתפקד גם כניוקי רומנו. אך למזלנו לא הספקנו לאכול הרבה מהמרק, שכן אחרי כמה לגימות, כשהפקרנו לרגע את הכף, הגיחה המלצרית ממקום מסתור ופינתה את הקערה מבלי לשאול שאלות מיותרות. כששאלתי את הצמחונית אם במקרה היא רוצה עוד מהמרק הסתובבה המלצרית לראות מה התשובה ושמחה שהיתה זו שלילית. עושה רושם שהיא רגילה לראות את צלחות המרק חוזרות מלאות למטבח ועל כן זה נראה היה לה אך טבעי שלא נהנינו ממנו. מיותר לציין שהיא לא טרחה לשאול מה לא בסדר.

לאחר דקות ארוכות ללא נוזלים חזר שוב לשולחן הצ'יזבוגר והפעם ללא החלק של הצ'יז, כפי שהזמינה הצמחונית. בתוך לחמניה גדולה נחה לה דגימת שניצל סויה בעובי 5 מ"מ, שנראה שיצאה בשעה טובה מתוך שקית מאושרת. המנה כולה היתה יבשושית והלוואי שהיתה חסרת טעם, שכן טעמה היה רע יותר ממה שיוצא מהשקיות המסחריות. קשה היה לנו להבין איך אפשר לקלקל עוד את הטעם של שניצלי הסויה התעשייתיים. יותר מכל הזכירו לנו הטעם והמרקם תחתית לכוסות בירה. זה היה יבש מבפנים ושמנוני מבחוץ. נראה שעל זה דיברה המלצרית כשהזהירה מפני המנה. מתחת ל"המבורגר" נחה "נגיעה" של רוטב שהזכיר בטעמו רוטב אלף האיים, שאין לו כל קשר לא להמבורגר ולא ללחמניה ובכך קלקל גם את טעמה של הלחמניה, שהיתה החלק הכי פחות גרוע במנה. לצדה של לחמניית האסון גוועו לאיטן פרוסות צ'יפס בטטה דקות שנטבלו בפירורי לחם או פנקו וטוגנו למוות (hence the smell) וסלט כרוב איום ונורא.

עם החשבון הגיעו סוף סוף המים. על סכום של 94 ₪ השארנו טיפ של 6 שקלים שגם הוא היה יותר מדי (פשוט לא התחשק לנו לחכות עוד רבע שעה לעודף)  וברחנו כל עוד רוחנו בנו. חזרנו הביתה עם כאב בטן, טעם רע וריח של שמן שרוף בבגדים.

 

ניתוח האירועים: נראה שכל החוויה הזו היתה עונש לצמחונית בגלל התלהבות יתר מהפרסומות החדשות של ההמבורגרים של מקדונלדס, ואין כמו עונש איכותי בדמות המבורגר סויה כשר למהדרין.

 

מסקנה: האל הוא אל נקם וככל הנראה גם צמחוני.

 

את הטראומה של סטפ'ס סיכם בעבורנו אלכסנדר פן בשירו "וידוי":

"כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית –"

אין סיכוי.

 

מקווים שעזרנו.

 

פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), ביקורת מסעדה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות בנושא כשרות לציבור

  1. מאת יובל‏:

    גדול, הייתי על הרצפה… אופס, מצטער שאני צוחק על חשבונכם אבל זה רק בגלל שזה כתוב כל כך טוב. אני מדמיין את זה בתור חלק מהצגת קומדיה. טוב, לאזור אמירים במילא לא תכננתי להגיע בקרוב.

  2. מאת עודד‏:

    אל תבין לא נכון, יש באמירים הרבה מקומות שמגישים אוכל צמחוני. לא הייתי בהם לאחרונה ולכן לא ציינתי אותם, אבל מקום אחד לאו דווקא מראה על הכלל. אני כן ממליץ להגיע לאמירים ולאכול במקום אחר.

  3. מאת עינת‏:

    תמונות נדירות מאיקאה!
    ROTFLMAO

    נהיה לי ריח של שרוף בשיער רק מלקרוא.
    תנחומיי.

  4. מאת מאיה‏:

    דווקא טוב שיש כתבות או תגובות שמספרות גם על דברים פחות טובים, ככה אחרים יידעו לא "להכוות".

  5. מאת מיכל‏:

    וואו, נשמע כמו ערב מהגיהנום.. אבל גם אני סיימתי את הקריאה עם חיוך על הפנים.. סורי! (קצת שמחה לאיד טרם יום כיפור.. עיתוי מושלם 🙂 )
    מה שכן – כמו תמיד זה מדהים לגלות שלמרות שכבר שמעתי את הסיפור ממקור ראשון – לא היכרתי אפילו רבע מהפרטים מעוררי האימה (אך המצחיקים בטירוף)
    שנה טובה לכולם!
    [תשע"ב = תהא שנה עמוסת בשר..?]

  6. מאת מאיה‏:

    חח אדיר, תמיד התגובות שלך הכי מצחיקות.
    תהא שנת עוף בלחמניה

  7. מאת אהרון‏:

    עם מאמץ קטן הם גם יכולים לעלות בדרגה, ל……….בד"ץ.

    כל היתר פחות חשוב.

השאר תגובה