לעתים קרובות מדי אני מוצא את עצמי מנסה להפסיק לחשוב על אוכל. זה לא קל. אני מסתובב בבית עם חשק עז למשהו טעים, פריך ומשמין. תדירות החישקוקים תגבר בדרך כלל עד שהגוף שלי יקבל את מה שהמח שידל אותו לצוד, וככל שאני מנסה לדכא את הערגונות, המחשבות מתעצמות. זה כלל לא קשור לרעב, רק לחשק. תאווה טהורה. המח שלי אומר לי שזה הדבר הנכון לעשות כרגע ושזה יגרום לי להרגיש טוב: "קח, זה יעשה לך טוב… זה חומר טוב, זה. אתה חושק בָּבמבה!".
מושאי הפנטזיה הפופולאריים שלי הם חמאת בוטנים, בירה ובצק. כשאני חושב על בצק, החלק היצירתי במח שלי (האונה הפרונטלית) מיד מתחיל לחבר כל מיני טעמים, מרקמים וטמפרטורות. מהר מאד הוא גולש לבשר, יין, תפוחי אדמה, עשבי תבלין טריים, חמאה ומלח. אם אני נותן לדמיון הגרגרן שלי להמשיך לבשל בלי להסיח את דעתו אני מתחיל להיות כל כך רעב, שאוכל אמיתי חייב להגיע כדי לעצור את השטפון.
(A nice MLT)
"No man is lonely while eating spaghetti"
והרי כמה מנות מהירות ומנחמות לדיכוי מחשקאות אוכל. כשהייתי חוזר מבית הספר ואמא שלי רצתה להכין משהו מהיר לאכול, היא היתה מערבבת לתוך פסטה ארוכה רסק עגבניות, שמן זית ושום גרוס (מתכון של אודטה). אני משוגע על הטעם הזה והוא תמיד משמח אותי, כפי שניסח את זה יפה כריסטופר מורלי. פנינה קולינרית נוספת לארוחות בזק היא נודלס (אטריות ביצים) מבושלות, מסוננות ואחר כך מטוגנות בשמן עם שום ורוטב סויה. נפלא, אך הגדולה מכולן היא מנת עוף מצופה בלילה.
עוף מטוגן בבלילה
אחי ואני יכולים לאכול כמויות מגוחכות מהעוף הזה. בחגים, כשאמא שלי מכינה את זה, אנחנו עומדים משני צדיה ליד הסיר ומבלבלים אותה בתורות כדי לחטוף עוד כמה חתיכות עוף כשהיא לא שמה לב. הצורות שהבלילה מקבלת כשהיא מיטגנת מזכירות את הציורים מספריו של ד"ר סוס וזה מוסיף אלמנט משעשע לארוחה.
אמל"ח
½ ק"ג חזה עוף, חתוך לקוביות קטנות
שמן קנולה/תירס לטיגון עמוק
למשרה:
2 כפיות קורנפלור
⅓ כוס רוטב סויה
לבלילה:
1 כוס קמח (בפסח אפשר להחליף ב- ¾ כוס קמח מצה ו-¼ כוס קמח תפ"א)
1 כפית שטוחה סודה לשתיה
1 כפית מלח
½ כוס מים
4 כפות שמן
1 ביצה
תו"ל
מערבבים בקערה את הקורנפלור ברוטב הסויה ומשרים בהם את קוביות העוף למשך חצי שעה לפחות.
בסיר קטן מחממים שמן בגובה 3-4 ס"מ.
מערבבים את מרכיבי הבלילה לפי הסדר ומוסיפים את קוביות העוף ללא נוזל המשרה.
מכניסים בזהירות כמה קוביות עוף לתוך השמן ומטגנים עד שהבלילה מזהיבה. לא שמים יותר מדי, גם כדי שלא יהיה קשה להוציא אותן וגם כדי לא להוריד את טמפרטורת השמן.
(עוף של ד”ר סוס)
בכף מחוררת מוציאים את העוף המטוגן ומניחים במסננת או בצלחת עם נייר סופג שהכנתם מראש.
לגרסה צמחונית אפשר להחליף את העוף בחתיכות של פטריות, גזר, קישוא, פלפל, שעועית ירוקה, סלרי, עלי מרווה, במבה, מחזיקי מפתחות, ברגים, מפתחות שוודיים, סכו"ם, או פיאה נוכרית.
מגישים מיד. אפשר להגיש את זה עם ירקות מטוגנים ורוטב חמוץ-מתוק, או סתם עם רוטב צ'ילי מתוק, אבל אצלי זה נגמר עוד לפני שזה מגיע אל השולחן.
אם מה שמגיע אל הפה בסופן של כל המחשבות לא היה כלול בתפריט שדמיינתי לי, האכזבה קשה ובעקבותיה נדודי מחשבה חדשים צפים להם לכיוון האלכוהול והפלפל החריף, חבריי היקרים. ניגוב טחינה עם עוגיות מלוחות הוא פתרון זמני לא רע וגם סנדוויץ' גדול עתיר נקניק יכול לספק את הסחורה. אבל אם אני רוצה ללכת על בטוח, כוס גדולה של קאיפיריניה, מוחיטו או מרגריטה קפואה (הסדר לא חשוב) בהחלט יכולות לצנן את הרתיחה ולעתים קרובות ככה זה נגמר.
קול ששון וקול שמחה, הנה נחליאלי בא! זה כבר כמה שבועות שעץ הלימון שלי מנוקד בצהוב ומרכין ראשו תחת העומס (טוב נו, פירות כבדים יש לה, למונטרי), מה שאומר באופן שלא משתמע לשתי פנים שעונת הקאיפיריניות החלה שוב. וכך המצאתי את העראקאיפיריניה.
ולקינוח תמיד אפשר לכרסם שוקולד מריר וטוב, או לאפות בזריזות בראוניז עם חתיכות של מרס, טוויקס ובאונטי בפנים, להוסיף לזה כמות נאה של ברנדי בשביל הניחוח ו… עזבו, נמשיך בפעם אחרת, אני רץ להכין סנדוויץ'!!
תכין לי גם אחד… וקפיריניה… ועוף בבלילה… ובראוניז… ועל הספגטי שלך אני כבר אותר…
הי, ניסיתי את המתכון אך לצערי גיליתי כי הוא מלוח (בהתחשב בעובדה שיש גם סויה במתכון וגם מלח התוצאה מובנת). אולי אנסה זאת שוב אך ללא תוספת מלח.
בכל אופן תודה
הי אריק. אצלי זה לא יוצא מלוח מדי. גם הסויה במרינדה וגם המלח בבלילה חיוניים. נסה להקטין את כמות המלח בבלילה, לא להוריד לגמרי.
לגמרי שכחתי שאני נהנה מאד לנשנש קרוטונים (מעדיף את אלה של אסם, בלי טעמים מיוחדים). זה הרגל שאח שלי ואני פיתחנו יחדיו. אם נגמרו הקרוטונים, יש שקדי מרק, אבל הם חייבים להיות טריים, אחרת זה מבאס את הקרייבינג.
לגמרי.