מנדוזה, היום התשיעי, 3/1/2008

After our small breakfast at the hostel, Tim's prophecy came true that this morning he would have a flat tire. We started heading towards the bike shop but then I remembered that Guillermo gave me a small air pump. In the middle of things I called the winery and told them that we would be a half hour late.

33 Andaluna We arrived at Andeluna Cellars at 10:30 in the morning. The tour had just started and Tim joined them. I decided to wait this one out and rest on their amazingly comfortable sofas. The winery had a nice wide spaced room with a wood designed bar, wine accessory shelves, a big kitchen and dining room, and the few sofas that I was sitting on. It also had a nice big porch with comfortable white sofas that had a fine view right into the vineyards about 10 meters away. As I rested I started to talk to a tour guide who brought her group to the winery. After the tour,  we all sat down at the pre-arranged bar and were given wine menus. Tim and I decided to share the tastings of 4 wines. Except for the Merlot 2004, andeluna-cellarsthe other three wines were extremely good. Even  though the Chardonnay 2005 had some tuna aromas (with olives and lemons as well), its peach and pineapple flavors were sharp and tasty. The Malbec 2006 had berry and vanilla aromas, while flavors exhibited plum, oak, and spices. The Cabernet Sauvignon 2004 had great Cab aromas of oak, leather, plum and cherry.

The wine showed flavors of dark plum, oak, and some hard green herbs together יובי 098 (19)with a full body and smooth finish. Tim and I both agreed that this last wine was the best we have tasted. We sat around for about an hour just drinking and talking to the people in the tour group. Together we paid 30 pesos for the tastings. We said thank you to everybody and walked out. We pumped some air into Tim's tires and started riding towards Tupungato.

35 Altus On the way back we decided to try Bodega Altus which was 2 km away from the roundabout right outside the town. We rode over and discovered that we needed reservations. After resting a bit in the shade we peddled back into town and decided to eat lunch. A restaurant called MacManus was open during siesta so we walked in and sat  down. We shared Andeluna sofasa big cold beer as well as a beef stew in onion gravy, and an order of french fries. We talked a lot with the waiter who also seemed to be the owner's son. It looked like they don't get many tourists here, so he wanted to know everything about us and what we were doing in Mendoza. When he noticed that we finished the beer he came over with a couple glasses of their local wine. A real dry wine but it tasted even better because of the circumstances. At the end of our meal he came over again and this time gave us a wine bottle as a present. We tried not to look shocked but I don't think it worked. The owner's son said that he is happy that we are traveling through his country and town and especially because we came into his family's restaurant. Argentina 008 We didn't know how to thank him so I ordered an espresso while Tim took a nap on the big bench. label 1 (5) After Tim's 15 minute nap we ordered the bill and paid, leaving a huge tip of course. We rode over to Guillermo's house and left the bikes not forgetting to take my license. We walked over to a lucotorio and I was able to schedule 4 reservations for tomorrow for the San Carlos/La Consulta area (the southernmost part of the Uco Valley). Tim and I caught a bus to San Carlos and found a place to stay for the night.

Our evening adventures included bargaining for a cheaper room rate, meeting a New York cabbie, not finding a restaurant to eat, asking permission from the ice cream parlor to use their tables, enjoying the kids running around and playing after midnight; and of course drinking our wine, which because of the circumstances of its reception was probably one of our (or my) greatest wines in Mendoza.


Day 10

אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.
פורסם בקטגוריה English, ארגנטינה, יין, יקבים, מדריכים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה