מנדוזה, היום השביעי, 29/12/2007

After only 6 hours of sleep (and sparkling wine still in my veins) I woke up in a very good mood and was already on a bus to Maipú at 8 in the morning. As soon as Hugo laid his eyes on me he went into his house and brought out his crown bike for me, what a good guy. I was given my water bottle and off I went, another day of riding through the Mendozian country side visiting wineries. This time I took Juan José Paso Road and crossed Rt. 40 until the famous San Martín Avenue. I took a left and arrived at Bodega Weinert at 9 in the morning after a 20 km or more bike ride.

23 Weinert Weinert – Bodega y Cavas is a German owned winery with Brazilian ancestry. I walked in and expressed my interest in having some tastings. Since I was the only one there and so early in the morning, the nice girl suggested to taste all the wines she had open. A total of 9 wines, okay with me. We walked down into the wine cellar and after all the wines were brought out and poured, I starting drinking them one by one. While drinking I asked about the winery's history and its worldwide business. Most red wines were fruity but with a dry aftertastes. I liked the white wines better. A nice white wine was their Chenin Blanc 2003 which had a nice light whiskey color. weinert-carrascal-2005 The wine had great aromas of apple, maple syrup and caramel; together with a light raisin flavor. Since the tastings didn't cost anything I decided to buy another wine bottle opener (my 7th). I said "Muchas gracias." and continued on. I had a 10 o'clock reservation at my next winery.

I arrived at Hacienda del Plata Viñedos & Bodega on time even though I couldn't find it in the beginning. They still don't have a sign in front and I don't know if they even plan to put one up. I recognized the number 4871 and rung the intercom button. I was buzzed in and walked into a sun bathed courtyard. A woman came to meet me at the path and introduced herself as Chrissie. Originally from Canada, Chrissie works part time for the bodega giving wine tours

in English. Since this is going to be a fairly easy-to-understand tour, I asked Chrissie to enlighten me about the winery's history. In short, the family's history is more about "gauchos" and not about wine. 25 Hacienda del Plata A truly interesting history beginning with horses and finishing with great wine. To my surprise all tastings were going to be either straight from the barrels or the stainless steel tanks. The first wine was a barreled Syrah 2005. The wine has amazing cherry ginger and oak aromas, with flavors of sweet cherry and plum. The wine was nice and round but with a sour finish. label 1 (15) The next wine was a Malbec 2004 from a stainless steel tank. This Malbec has a special dark chocolate aroma together with a round plum-berry flavor. The last tasting was a Gran Reserva Malbec 2003 from the barrel. The wine has a dark intense ruby color with aromas of oak, tobacco and fresh prunes. The wine had an oaky leather and a strong plum flavor, with a full body and smooth fruity finish. The Gran Reserva was definitely my favorite of the three wines. I expressed my gratitude to Chrissie for the great informative history and the great wines.

I noticed that I was going to be late for my next reservation so I decided to continue straight to my next one, Miguel Minni. I guess I missed a turn because I arrived at the bodega that I wanted to give up.

26 Cabrini I dismounted my bike and walked into Cabrini – Viñedos & Bodega. The girl at the counter wasn't so friendly but I still received a couple tastings. Both Malbecs were average and really nothing special. I thanked the girl and rode back north on San Martín Avenue. I turned right on Maldonado St. and then left on Terrada St. I arrived at Viñedos & Bodega Miguel Minni only 20 minutes late. I parked my bike in the shade and yelled a few "Holas". I walked behind a building and arrived at a sliding glass door. I knocked on the door but nothing happened. I knocked again with the same result. I knocked again, and this time slid the door open and popped my head in. Nobody was there to greet me. It was a nice little room with wine bottles and glasses with a couple small tables and chairs. 27 Miguel Minni I realized that here I will not get any tastings today, so I slid the door closed… and that's when all hell broke lose. The alarm went off and the light and sound effects started to work at full volume. With all the lights going off it would have been much more impressive at nighttime. I walked around to the front to meet whomever was going to come out, but all I met were the barking local gang of dogs. I tried to explain what happened, but they wouldn't listen and kept on barking. I stood there for about 10 minutes while the alarm was still working, and still nobody came over, not even the neighbor. After the alarm stopped I waited for a few more minutes, but again nobody showed up.

28 Roberto Bonfanti Luckily, right across the road was Bodega Roberto Bonfanti. I walked up the dirt path and was met by Alejandro. I asked if he had enough time to give me a small tour and tastings. He said he had no problem, he had all the time in the world. I like people like Alejandro, easy going and down to earth. Alejandro gave me a small tour of their winery. After the tour we climbed back up the stairs and sat in a medium sized room with huge windows all around. After all the bike riding I was glad to sit in a cushioned comfortable chair. Even though I didn't like rosé wines, this was the first wine I tasted, a Malbec Rosado 2007. I didn't only like its strawberry mandarin color, but the aromas and flavors as well. It had great aromas of wild berry, strawberry, and orange; together with flavors of orange plum and berry with a fruity berry finish. The Rosado was also served chilled so I enjoyed it immensely. Bonfanti_Malbec2006_200x147 The next 2 wines were also very good, a Malbec 2005 and a Cabernet Sauvignon 2005. The Malbec had a unique nutmeg aroma with a round smooth fruity finish. The Cabernet Sauvignon had a special floral and black pepper aroma, together with a coffee flavor and a round fruity finish as well. I thanked Alejandro for the good time and kept on going.


29 Ardover I walked back over to Miguel Minni but nobody was there. I decided to start riding back north. I stopped at Ardover – Bodega Familiar but they don't have any tours or tastings. A few kilometers up the road on San Martín I stopped again at Bodega Lagarde but it was closed today. I decided to ride back to Maipú. I arrived fairly late at Hugo's shop but I guess nobody cared. While waiting for the bus back to Mendoza I thought about the exceptional day that had just past. It was one of many great days visiting wineries with more similar days to come.


סילבסטר במנדוזה

Day 8

אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.
פורסם בקטגוריה English, ארגנטינה, יין, יקבים, מדריכים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

One Response to מנדוזה, היום השביעי, 29/12/2007

  1. מאת ינון‏:

    יובל, הכתבות שלך טובות ועושות חשק לחזור לארגנטינה ולהשלים את החלק של מנדוזה שלא הספקנו.

    אני רואה שאתה כבר ביום השביעי ועדיין רץ מיקב ליקב ושותה. אני ביום השלישי קיבלתי כבר סחרחורת רק מהתיאורים.


    תמשיך לכתוב שיהיה מדריך טוב לטיול הבא

השאר תגובה