לכל מי שניסה להכין את עוגיות הלימון והתבאס (למה ניסיתם?), הנה מתכון מאולתר להכנת כדורי שוקולד לימוניים (שיצאו נהדרים!) על בסיס המתכון מהפוסט הקודם.
בושלו לאחרונה
מנדוזה, היום הראשון, 15/12/2007
I woke up early Saturday morning and had my quick hostel breakfast. I walked across Costanera St. and on to J. Vicente Zapata Ave. where I hooked a left onto Rioja St. and caught the number 174 bus to Maipú. After a 35 minute bus ride I stepped off in Coquimbito right in front of the bike rental shop 
owned by Hugo and his family. I walked into a small yard with tens of bicycles for rent. While standing and listening to Hugo give a speech to a group of tourists I realized that I would also get one if I didn't act fast. In my broken Spanish I talked to Hugo's wife who noticed that I already had a map and was on my toes to get the heck out of there and start my bike ride. She handed me a bottle of water and a bike for exchange of 15 pesos. I checked my bike from A to Z to see that everything was working, climbed on and started my wine tour.
I rode my bike for about 4.5 km on Urquiza Blvd. and turned left on Perito Moreno Road. After another kilometer I reached Bodega Tempus Alba but to my disappointment it was closed. I didn't expect my wine trip to start with such a disappointment. I continued down the road about 100 more meters and arrived in Bodega Viña El Cerno. For 15 pesos I received two tastings, a Malbec and a Cabernet Sauvignon, which could have been much better. I think they tasted better than they were because I was just so happy to just drink some wine that they could have given me vinegar. While I was paying for the tastings and my first wine bottle opener, Ricardo came over and offered another Cab from 2002. I would have to say this wine was definitely better, fruitier and rounder than the ones before. After feeling better from drinking wine I climbed back on my bicycle and backtracked to Urquiza Blvd.
עוגיות קרם לימון
קמתי בבוקר יום שישי בבית ההורים, ירדתי למטבח ומצאתי את אמא טורחת ועמלה בהכנת עוגיות "עבאדי" ביתיות. כאלו שצריך לעבוד על כל אחת כך שיצא חישוק חינני ומלוח.
בעודה טובלת אותן בביצה ושומשום, הציעה אמא את הרעיון שאכין בינתיים ארוחת בוקר.
רק הגעתי הביתה וכבר סונג'רתי…
אז החלטתי לחדש את מלאי הטחינה בבית, בנוסף לסלט ולקפה וכאשר הגיע הזמן לחפש במקרר את מאגר מיץ הלימון הסחוט הקבוע, נדהמתי לגלות שאיננו. למה איננו? כי יש לאמא סטוק לימונים במגירה.
כעבור כמה דקות נפל לי האסימון. אחרי שמצאתי אותו, הבנתי שעם סטוק לימונים יש לעשות מעשה ולכן אצתי רצתי וחיפשתי מתכון לעוגיות לימונים (אם כבר מפעילים את התנור, אז כדי לא לבזבז חשמל חונכתי לדחוף לשם כמה שיותר עוגיות). לא רציתי להתפשר על עוד עוגיות לימון קריספיות פשוטות והתאמצתי לחפש עוגיות יותר "עוגתיות" וספוגיות. טעיתי.
המתכון נראה מבטיח, אבל הוא יצא כל כך לא מה שרציתי. התוצאה לא רעה בטעם, אבל מעצבנת במראה. בכל זאת, הצילומים היו נחמדים ולכן הונחיתי לצרף את המתכון לקטגורית האז"ש.
מבוא למנדוזה, טיול דצמבר 2007
כבר מתחילת הטיול שלי בדרום אמריקה ידעתי שאני אגיע לארגנטינה וגם אבקר במנדוזה, ארץ היין של המדינה. 
כידוע (או לא) לרוב חובבי היין, מנדוזה היא האזור הכי משמעותי בייצור היין בארגנטינה ולכן יש הרבה יקבים, הרבה מאוד כרמים, והמון המון יין. ברגע שהתחלתי לטפס צפונה לכיוון מנדוזה, כבר אז שתיתי כל מיני סוגי יינות ארגנטינאים. הבולט מבין יינות ארגנטינה הוא המלבק אשר שונה מענבי היין האחרים (לאלה שיכולים להבדיל).
במשך מסעותיי במנדוזה ביקרתי ב-36 יקבים אמנם ניסיתי לבקר ב- 60. היו המון יקבים שלא קיבלו קהל בכלל או שפשוט תפסתי אותם ב"סיאסטה" ולא חזרתי. לרוב הטיולים שלי שכרתי אופניים והסתובבתי מהבוקר ועד הערב, לפעמים עד 80 או 90 ק"מ ביום, היה פשוט מעולה. עודד ממשיך לשאול אותי מידי פעם איך זה שלא התרסקתי כל הזמן, והתשובה הרגילה היא שאני ממש לא יודע. עם כל היין ששתיתי וכנראה כל הקילומטרג' שפדלתי לא הרגשתי את השפעת האלכוהול. חבל, דווקא היה יכול להיות יותר מעניין, לא?
בכל מקרה, היו נופים מדהימים, לרוב כרמים למרגלות רכס הרי האנדים. אי אפשר לתאר במילים את הנוף המדהים שנפרש לנגד עיניי כל פעם שיצאתי לעוד יקב, פשוט אלוהי בצורה מטורפת. היו הרבה שדרות של עצים שממש כיסו את כל הכביש לאורך כמה מאות מטרים, וכמובן אין ספור כרמים ירוקים ומפוארים. לארגנטינאים יש גאווה מאוד גדולה לכל הקשור ליקבים שלהם. היקבים נבנים ומעוצבים ע"י מקומיים, יש צוות שלרוב מקומי, וגם רוב האמנות שתלויה על הקירות וכל מיני פסלים גם מאמנים מקומיים. יש כמובן גם המון היסטוריה לחלק מהיקבים מהעבר הרחוק ועד העבר הקרוב. לדוגמא משפחת "גאצ'וס" (בוקרים) שהתחילה מסע חקלאות במאה ה-19, ועד זוג אסטרולוגים מצרפת שרק הקים יקב חדש ב-2003. 
בעיקר נהניתי מהחוויה של המפגש עם אנשים שמבינים ביין ופשוט לדבר על יין. פגשתי כמה ייננים ממש נחמדים שעזרו לי להבין ולאהוב את מנדוזה עוד יותר.
בתכלס… טעמתי 165 יינות, שתיתי 37 בקבוקים ונהניתי מכל רגע. המסע תועד בעברית אבל כאן הוא יופיע באנגלית, אני מקווה שזו לא בעיה לרובכם (גיורא, עם אתה רוצה אז תבקש מליאור לתרגם לך).
סה"כ מנדוזה היא מקום יפהפה ומדהים עם אנשים שתמיד מוצאים את הדרך לעזור. אני ממליץ בכל ליבי, רוחי, חייכי, וכבדי, למצוא את הזמן לטוס, לחוות וליהנות מהחיים !! לחיים !!
Caipirinha Vs. Mojito
לימונים עליך שמשון!!
הקיץ עדיין לא הגיע, אבל כבר חם. מה זה חם, סגריר! ומה עוד צריך הבנאדם אם יש לו כוס משקה אלכוהולי קר ביד? טוב, סטייק תמיד יכול להוסיף, אבל קוקטייל קיצי צונן משובב את הנפש ותורם להרמת המורל.
כיף לשתות
קאיפיריניה ואת השפעת האלכוהול שבה מתחילים להרגיש רק אחרי כמה כוסות. אז כבר מאוחר מדי. או כפי שאומרים בברזיל, "קאיפירניות זה כמו ציצים: רק אחד זה לא מספיק ושלושה זה יותר מדי". יש להם איזה עניין עם ציצים, לברזילאים.
בסוף של אחת התוכניות של גידי גוב "הולך לאכול" הוא התארח אצל משפחה ברזילאית לארוחת אסאדו מפוארת. הוא קיבל קאיפיריניה (כן, אני יודע שנוח יותר לומר קפיריניה, אבל נכון יותר לכתוב קאי) בכוס מעץ ואזהרה שלא כדאי לו לשבת כשהוא שותה, אחרת לא יוכל לקום.
בהשפעת האזהרה ההיא, הכנתי לי כוס גדולה של קאיפיריניה, שמתי דיסק של שלום חנוך, התיישבתי מול המחשב ובדיוק שלום שר את "אנ'לא יודע איך לומר לך":
אני יושב פה
לוגם קצת
לוגם קצת וכותב
כי אנ'לא יודע איך לומר לך
כמה שאני אוהב קאיפיריניה (ולא מתכנן לקום בקרוב)
