כבר מתחילת הטיול שלי בדרום אמריקה ידעתי שאני אגיע לארגנטינה וגם אבקר במנדוזה, ארץ היין של המדינה. כידוע (או לא) לרוב חובבי היין, מנדוזה היא האזור הכי משמעותי בייצור היין בארגנטינה ולכן יש הרבה יקבים, הרבה מאוד כרמים, והמון המון יין. ברגע שהתחלתי לטפס צפונה לכיוון מנדוזה, כבר אז שתיתי כל מיני סוגי יינות ארגנטינאים. הבולט מבין יינות ארגנטינה הוא המלבק אשר שונה מענבי היין האחרים (לאלה שיכולים להבדיל).

במשך מסעותיי במנדוזה ביקרתי ב-36 יקבים אמנם ניסיתי לבקר ב- 60. היו המון יקבים שלא קיבלו קהל בכלל או שפשוט תפסתי אותם ב"סיאסטה" ולא חזרתי. לרוב הטיולים שלי שכרתי אופניים והסתובבתי מהבוקר ועד הערב, לפעמים עד 80 או 90 ק"מ ביום, היה פשוט מעולה. עודד ממשיך לשאול אותי מידי פעם איך זה שלא התרסקתי כל הזמן, והתשובה הרגילה היא שאני ממש לא יודע. עם כל היין ששתיתי וכנראה כל הקילומטרג' שפדלתי לא הרגשתי את השפעת האלכוהול. חבל, דווקא היה יכול להיות יותר מעניין, לא?

בכל מקרה, היו נופים מדהימים, לרוב כרמים למרגלות רכס הרי האנדים. אי אפשר לתאר במילים את הנוף המדהים שנפרש לנגד עיניי כל פעם שיצאתי לעוד יקב, פשוט אלוהי בצורה מטורפת. היו הרבה שדרות של עצים שממש כיסו את כל הכביש לאורך כמה מאות מטרים, וכמובן אין ספור כרמים ירוקים ומפוארים. לארגנטינאים יש גאווה מאוד גדולה לכל הקשור ליקבים שלהם. היקבים נבנים ומעוצבים ע"י מקומיים, יש צוות שלרוב מקומי, וגם רוב האמנות שתלויה על הקירות וכל מיני פסלים גם מאמנים מקומיים. יש כמובן גם המון היסטוריה לחלק מהיקבים מהעבר הרחוק ועד העבר הקרוב. לדוגמא משפחת "גאצ'וס" (בוקרים) שהתחילה מסע חקלאות במאה ה-19, ועד זוג אסטרולוגים מצרפת שרק הקים יקב חדש ב-2003.  

בעיקר נהניתי מהחוויה של המפגש עם אנשים שמבינים ביין ופשוט לדבר על יין. פגשתי כמה ייננים ממש נחמדים שעזרו לי להבין ולאהוב את מנדוזה עוד יותר.

בתכלס… טעמתי 165 יינות, שתיתי 37 בקבוקים ונהניתי מכל רגע. המסע תועד בעברית אבל כאן הוא יופיע באנגלית, אני מקווה שזו לא בעיה לרובכם (גיורא, עם אתה רוצה אז תבקש מליאור לתרגם לך). 

סה"כ מנדוזה היא מקום יפהפה ומדהים עם אנשים שתמיד מוצאים את הדרך לעזור.  אני ממליץ בכל ליבי, רוחי, חייכי, וכבדי, למצוא את הזמן לטוס, לחוות וליהנות מהחיים !! לחיים !!

היום הראשון