פרספקטיבה קרקעית. חדי העין יזהו את המרפסת שלנו (שניה משמאל בקומה העליונה – עם האדניות)
אחת הזוועות הגדולות של עולם הקולינריה אלה אתרים ידידותיים לילדים. תפריט ילדים הוא אחד הדברים שגורמים לי לברוח בצרחות ונפנופי ידיים היסטריים. רוב הסיכויים שמי שיודע להכין שניצלונים בצורת מכונית אמפיבית, צ'יפס בצורת אמבה ופסטה ברוטב קטשופ, לא יודע לבשל אוכל למבוגרים. איך אפשר לדמיין בכלל מבנה תפעולי של מסעדה כזאת? מה, ליד הפס הקר, הפס החם ועמדת המנות האחרונות יש פס ילדים?
בכל חיי ראיתי רק שני סוגי מקומות שיודעים לשלב ילדים בלי להיות אינפנטיליים קולינרית: פאבים אנגליים/איריים וגני בירה בוואריים.