באחד מאמשי הקורונה הנשכחים הכנתי עפרונות גדולים מענפים של שלטית מקומטת, שאין ברירה אלא לגזום אותו מדי פעם, אחרת העץ השביר הזה נופל לך על הבית, או על החתולה, או עליך. כהרגלי, יצרתי ואז חיכיתי כמה שנים לחשוב מה לעשות אתם.
משלושה הרכבתי חצובה, שבהתחלה היה בה גרניום לימוני מסכן ואחר כך הפכה ליצירת טוויה של פרחים ועשבי תבלין, בקטע פרמקלצ'רי-סביבתי.
משאר העפרונות בניתי כוננית מדפים לעציצים. הגינה שלנו מלאה בעציצים קטנים בהם אני מנביט ומשריש כל מיני צמחים שאני מלקט. כובע הנזיר בסוף החורף עושה להם צל, חשופיות ושבלולים עושים בהם שמוֹת וההשקיה שלהם אורכת זמן רב. אלה שאני שוכח או מפספס לפעמים נעלבים ומתייבשים, אז החלטתי לרכז אותם. את רובם, לפחות.
לא מצאתי חבל בסיסי טוב בבית, אז אלתרתי עם הדק הדק הזה. בדיוק על דברים כאלה אבא שלי אומר שאם זה נראה לא נכון, זה לא נכון. לא נורא, יוחלף בעתיד כשיגיע לידי החבל הנכון. בנוסף לקשירות, חיזקתי עם מסמרים ששלפתי ממשטחים שפירקתי.
המדף התחתון עדיין לא ממודף. כל ענף מתאים שייפול מהעץ או ייגזם יגיע אליו. במדף האמצעי דרים העציצים הרכים, הנובטים ובאופן כללי, אלה שזקוקים להגנה וצל. במדף העליון, קרובים לשמש, הבוגרים והחזקים. 
על אף מאמציו הראויים לציון, כובע הנזיר עוד לא מצא את העוללים כדי להפריע להם להשתזף ופרט לכמה שבלולים קטנים, הפסגה עדיין לא נכבשה. למרבה ההפתעה, גם חתולת הפרא שבחצר לא טיפסה כדי לזרוע הרס בעצִיצִיה. באמשים שרביים אלה אפילו סידרתי להם השקיה. כעת כל שנותר הוא לזכור להשקות.
עיצוב מגניב לעפרונות. נראה טוב ושימושי. עוד רעיון, לעשות גדר צבעונית ויפה של עפרונות כאלה.
זה היה הרעיון המקורי, אבל הצמחונית הטילה וטו. אמרה שזה מתאים לגדר של גן ילדים.