דובי היה מלח הארץ, כמו שהוא נהג לומר על הבן שלו, יהל. הוא גדל בקיבוץ בית זרע, עם כל ההרפתקאות והתעלולים של ילדי קיבוץ בשנות ה-50-60. ואני גדלתי עם יהל והסיפורים על התעלולים של אבא שלו. בתמורה סיפרתי לו על ההרפתקאות והתעלולים של אבא שלי בתל אביב באותן שְנוֹת.
(מתבדחים על כוסית ויסקי, לא כל כך מזמן. צלמה: שמרית)
אחד הסיפורים ששמעתי על דובי היה על מסע ניווט לילי בצבא. הם עברו ליד מקום שהיתה בו מאפיה. על אדן החלון נחה עוגה להתקרר. זללו החבר'ה את העוגה ועם הצימוקים השאירו "פתק": תודה!
למאיר שלו היה סיפור דומה: בניווט לילה בנחל עמוד, בגשם כבד, הריחו החבר'ה ריח חלות נאפות מכיוון צפת והחליטו שהם חייבים לאכול חלה: "היינו כמו חיות בר. היה לנו אוכל, לא היינו רעבים, אבל רצינו להרגיש שאנחנו חלק מהחברה האנושית". הם סטו מהמסלול לכיוון העיר, מצאו את המאפיה ודפקו על חלון הזכוכית. האופה יצא החוצה ונתן לכל אחד מהם חלה טריה ואמר: "תסתלקו מפה מהר, המ"כים שלכם היו פה לפני חצי שעה!".
באחת האזכרות ליהל כתבתי שיהל היה מחזיק בארוחות את הכף בצורה כזו שאף אחד אחר לא. הוא נהג לומר שכף היא כלי הסכו"ם היעיל ביותר, שאפשר להסתדר רק אִתה. לפעמים כשאני חושב עליו בזמן האוכל, אני מסובב את הכף ומחזיק אותה כמוהו ולפתע הוא אתי לכמה רגעים. בדיעבד שמתי לב שגם דובי מחזיק ככה את הכף כשהוא אוכל והבנתי שזה הוא שהמציא את זה.
אהבתי את דובי. הוא היה איש מיוחד מאד, אני לא מכיר אף אחד כמוהו. הערצתי אותו כשהייתי ילד – הוא הסיבה שרציתי להיות לוחם שייטת. ויום אחד הוא פתאום נעלם.
באחת השיחות האחרונות שלנו שאל אותי דובי אם אני רוצה מתכון טוב לרוטב לפסטה. האם לגמל יש דבשת? ברור שאני רוצה!
רוטב שקשוקה לפסטה / דובי קשת
אמל"ח
להתחלה:
4 עגבניות קלופות, חתוכות גס
½ בצל, חתוך גס
2 פלפלים, חתוכים דק
4 שיני שום, חתוכות גס
שמן זית
לקראת הסוף:
4 ביצים
צרור פטרוזיליה, קצוצה גס
תו"ל
מניחים את כל הרכיבים במחבת קרה בקוטר 24 ס"מ (כך במקור), מכסים ומבשלים עד רתיחה.
מנמיכים את האש ומבשלים עוד 20-30 דקות.
שוברים פנימה את הביצים, מכסים ומבשלים עוד 15 דקות.
מפזרים את הפטרוזיליה הקצוצה ומבשלים עוד 15 דקות על אש קטנה ללא מכסה.
מערבבים עם פסטה מבושלת.
אצלנו בבית במקום ביצים מבשלים בסיר נפרד פולנטה רכה ומניחים בתוך רוטב העגבניות. כשמערבבים את השקשוקה עם פסטה כדורי הפולנטה הם כמו קציצות.
אנשים מרשימים היו שניהם. אני אנסה את המתכון בקרוב. אף פעם לא חשבתי על זה, למרות שגם ברוטב קרבונרה מוסיפים ביצה.
שניהם ראויים להערצה. זכור לי שסיפרת שנסעתם פעם לירושלים (בשבת?) ובאיזה הפגנת חרדים (או משהו כזה) אמרה לו מישהי שידע שאלוהים מסתכל למעלה והוא ענה שבגלל זה הוא מרכיב משקפי שמש.
מעניין אם יש השפעה כלשהי למחבת הקרה. קרבונרה בנוי על ערבוב של ביצה בשארית מי בישול יחד עם הפסטה ולכן נהיית מוקרמת/אמולסית ולא מתבשלת כביצה כמו בשקשוקה. לא אותו אפקט.
זכור לך נכון. זו לדעתי הפעם היחידה שראיתי אותו עם משקפי שמש.
נסענו לבקר בשבת את יהל בקורס מד"צים. חרדים בכניסה לעיר צעקו על מכוניות חולפות.