לביקור זה ביקב רמת הגולן, אשר מככב בבלוג בצורה אינסופית היו כמה מטרות. אני גם שמח להודיע שכולן הושגו. בראש ובראשונה לבקר את (ע"פ עודד) "השתול", שאם וכאשר נחשוף את זהותו פשוט אצטרך להרוג אתכם. מטרה שנייה – לשתות יין – צ'ק. מטרה שלישית – לקנות יין – צ'ק. מטרה רביעית – לבסוף… להצטלם מול שלט היקב – צ'ק גדול. לא יכול להיות שאני אמשיך להסתובב ברחבי הארץ והעולם כאשר עדיין אין לי תמונה מול היקב האהוב עלי. החלטתי שפשוט הגיע הזמן, הסנדלר לא יכול ללכת יחף לעד.
המיקום: מסעדת תאיו שף דגים על החוף הדרומי של בת ים. הזמן: יום ראשון, פעמיים כי טוב. האירוע: ארוחת טעימות לבלוגרים מטעם משרד יחסי הציבור של המסעדה. הצוות: כוח שפונדרה. המשימה: לאכול, לשתות ולדווח.
בהזמנה הבטיחו לנו חוף יפה ואכן מצאנו חוף לתפארת, כולל ים וחול. הפתעה גדולה היתה ההגעה הפשוטה והמהירה (כ-45 דקות) מעיר הבירה דרך כביש 431. דווקא הצוות הצפוני של שפונדרה סבל הפעם על נתיבי איילון ועל שאר מריעין ובישין הנקראים כבישים. חלק זה של בת ים אינו משופע במסעדות והשתעשענו לגלות שהמתחרה הגדולה ביותר של תאיו נמצאת במרחק רב ממנה ועונה לשם "פיצה פוצי".
צהריים בתל אביב ביום חם זה לא כיף גדול. ולמרות זאת, קבענו להפגש לעסקית ב"רפאל", מהסיבה הפשוטה שעוד לא יצא לנו לאכול בה. עודד הגיע מוקדם מדי והחליט לצנן את הדקות הלחות בבירה טובה. פיינט של גינס ב”מקום של מייק” עשה את העבודה יפה מאד ואחרי כוס מושלמת של גינס ההליכה ברחובות הרועשים והדביקים של העיר היתה נעימה בהרבה.
הגיעה העת ונכנסנו למסעדה. המסעדה חוגגת בימים אלה עשור ראשון לקיומה ונראה שהשף הכוכב שלה, רפי כהן, ממשיך לעשות חיל. על פי ראיונות עם רפי כהן שהתפרסמו לאחרונה, לכבוד חגיגות העשור המסעדה אמורה לעבור רמונט כללי בחודשים הקרובים.
כאשר נכנסנו רוב המסעדה היתה ריקה ולכן למרות שהמקום שנשמר לנו היה על הבר, שאלנו אם יש בכל זאת שולחן פנוי. "לא כרגע", ענתה המנומסת, "אבל אם יתפנה אומר לכם". אנחנו עוד נשוב אליה בהמשך…
בייגל, בייגלע, בייגלאך, ברעצל, פרעצל, קעק וכעך – כולם שמות למאפה, או משפחת מאפים, המלווים את האנושות שנים רבות. הכוכב של משפחה זו הוא הברעצל, שצבעו השחום וצורתו היפה מושכים מיד את העין. בעקבות מספר מאמרים שהופיעו לאחרונה באתרי ובלוגי ארצנו על מאפה זה, החלטנו גם אנחנו לתרום להפצת שמעו.
פעם בכל חנות מכולת שלא כיבדה את עצמה היה מין מעמד עץ עם מקל, עליו השחילו מאפה טבעתי שנקרא בייגלע. כילדים היו קונים לנו מדי פעם אחד מן הדברים הללו. החלק הטעים ביותר שלהם היו גרגירי מלח, אשר תמיד היו דבוקים לפאה אחת בלבד של מאפה, שמרקמו הכללי עשה רושם כאילו הוא ישב על המקל עוד מתקופת ישו. אומרים שהמאפה המתועב הזה עדיין קיים פה ושם, אבל בינתיים גילינו שלבייגלע צורות רבות וגם שמות רבים, כולל שם עברי למהדרין: כעך.
שוב יצאתי מסקרמנטו מוקדם בבוקר באותה הדרך שנסעתי בה אתמול. הפעם החלטתי לנסוע ולעבור את כל ה- Silverado Trail לכיוון צפון ולעצור ביקבים לכיוון דרום על Route 29.
היקב הראשון שבו עצרתי הוא Sterling Vineyards. הגעתי לבנין אשר בתוכו יש רכבל. בעצם צריך לשלם לעליה על הרכבל ע"מ להגיע ליקב עצמו. כמובן שגם אפשר להגיע לשם ברכב אבל הנסיעה לוקחת בערך חצי שעה. הסתפקתי בלהצטלם עם השלט וגם מספר מכרמי היקב.
