האינדיאנית הקטנה הכינה השבוע פלפל חריף טעים במיוחד: פרוסות דקות של פלפל ירוק חריף אפויות קלות בשמן זית, מעוכות עם מזלג ("כדי שלא יהיו מושלמות") עם דבש. היא לא עשתה את זה כדי להרשים את אביה חובב החריף, אלא כי נראה היה לה שזה יהיה טעים על לחם. והיא לא טעתה – יצא לה טעים.
מהפלפלים החריפים שנשארו לה פתאום נראה לי נכון להכין סחוג מפורק ומבושל. כלומר, קונפי של סחוג (קוֹנפוּג?).
בשנה האחרונה חזר להתקיים ביום שישי הראשון בכל חודש שוק האיכרים של עמק חפר. אירוע רועש למדי שנעשה צפוף מאוד לאורך היום, אך לא בלתי מעניין קולינרית. על אף שאמרתי לעצמי שלא אבוא שוב בגלל הרעש הנורא, אני מוצא את עצמי מגיע לשם בכל זאת, אבל בשעה מוקדמת.
הסיבוב בהאנגר 9 מתחיל עם ⅓ כוס IPA (20 ₪) של מבשלת מלכת העמק ממושב אוֹמֶץ (שרבים מתושבי העמק ואף בני המושב קוראים לו אָמַץ, בגלל ענין של חולם חסר). העולם נראה רגוע יותר עם כוס בירה קרה ביד. כדוכניים משם ניצב הדוכן של משק דוד מאחיטוב, שמייצר יוגורט וגבינות מעולות מחלב עזים. אני לא טורח לטעום, פשוט מצביע על כמה ולוקח – כולן מצוינות.
פעם היינו מייבשים פרחים בין דפי ספרים ונייר פרגמנט. מאז הטכנולוגיה התקדמה מאד.
איך שהאינדיאנית הקטנה הראתה סימני התעניינות בייבוש פרחים, ישר רצתי ובניתי לה ליום ההולדת מתקן ייבוש מדגם FP-105.
שוב שבת, שוב בוקר, שוב התעוררתי לפני כולן והכנתי ברעצלים להרמת המורל. ושוב אמבט טבילה ושוב כואב לי לזרוק את המים ושוב הכל כמו מהתחלה. מה אני יכול לעשות, זה חזק ממני.
הפעם החלטתי לבדוק מה קורה לפיתות שנטבלות לפני האפיה. על פניו, אין מה להפסיד: חום האמבט יעזור לתפיחה, הסודה והצבע יצבעו את הבצק ויתנו לו מעטה פריך. מה רע?
כל קיץ קורה דבר מה. הקיץ הזה עוד לא פגשתי את חברי הסיני. חשבתי עליו כשיצאתי אל אותו אחה"צ תל אביבי סמיך ומיד התחלתי להקליד: "אני צועד לכיוון מבשלת שניט," כתבתי לו, "שם אני מתכוון להעביר שעתיים של שתיה מופרזת. אתה בא?" בסופו של שיחוח לא נפגשנו, אבל גיליתי שהוא לא מכיר את המקום המיוחד שנמצא רק רבע שעה הליכה מיוזעת ממעוזו. כשל מודיעיני.
